בעוד יומיים תתקיים חתונתו של גילעד. מפליא שלא מצאתי על כך שום אזכור או התייחסות בתקשורת העברית. לא המודפסת ולא המשודרת. ואפילו לא ברשת. רוב הדיווחים נגעו לשני נושאים אחרים: האסיר X והדיונים על הרכבת הקואליציה.
אינני מזלזל בשני אלו, אך גם לחופתו של גילעד נודעת חשיבות. מכרעת, הייתי אומר.
פרט לעובדה שהיא נערכת ביום שני הקרוב, אין לה השלכות אקטואליות. אולי משום כך לא נידונה באמצעי התקשורת. הם הרי עוסקים רוב הזמן ב"כאן ועכשיו".
ובכל זאת! יש דבר שמקשר את שלוש הפרשיות הללו. ואתחיל בחתונתו של גילעד. ואדייק: לא בחתונה, אלא בשמו של החתן: גילעד. גילעד הוא שמו של חבל ארץ. בצפונה של ארץ ישראל. כיום הוא לא בידנו - עדיין לא! - אך הדבר לא מנע מיהודים בכל הדורות לקרוא לבניהם בשם חלקת אדמה מבורכת זו.
ראוי לזכור את הדבר דווקא בשל ריבוי הפטפוטים על מסירתם לאויב של חבלי ארץ אחרים, מאלו שכבר בידנו. אזכיר שהוריו של גילעד מתגוררים בקריית ארבע, היא חברון.
פרשת האסיר X, בן אלון או בן ציגייר או בן אֶלֶן, חשובה לעניינו משום שמו הפרטי של הסוכן: בן. "בן" כשם פרטי היא תופעה נדירה בעברית. אך גם בלשונות עמים זרים הוא רק קיצורו של שם עברי נפוץ, בנימין, בהגייתו הלועזית. Ben, שהוא חלקו הראשון של Benjamin, כשמו של ראש הממשלה, המתקשה להרכיב קואליציה.
בדומה לגילעד, גם בנימין או יהודה הם שמות של אנשים פרטיים שניתנו לנחלתם. ההבדל נעוץ בעובדה שמי שקרא את שם בנו גילעד כיוון בערגה ובכיסופים לַנחלה ולא לָאיש, מה שאין כן אם קרא לו יהודה או בנימין. גילעד, במובן הזה, קרוב יותר למקומות שאינם קשורים לאנשים והפכו לשם פרטי או לשם משפחה: סיני, גולן, בשן. כמו הגילעד, הם חבלי ארץ שאינם בידינו. הראשון היה כבר פעמיים, ומסרנוהו ברוב אוילותנו לערבים. הוא עוד מחכה שנשוב ונשיר "חזרנו אליך שלישית".
ואיך זה קשור לקואליציה? ובכן, זכיתי לא אחת להמצא במחיצתו של מרן הרב הראשי לישראל
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל. פעם סיפר לי על החרטה שהוא חש בשל התייחסותו השגויה כלפי יפתח הגילעדי.
בפרק י"א של ספר שופטים כתוב:
(ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב:
(ו) וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן:
(ז) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם:
(ח) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:
(ט) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ:
(י) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
(יא) וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה:
הפסוקים מתארים את מה שהתרחש לפני הקרב עם האויב. אלו הם הדברים שהתרחשו בבית פנימה, בין יהודים ליהודים, בינם לבין עצמם. והתמיהה גדולה! מה עובר במוחו של יפתח? עם ישראל שקוע בצרות. סכנת הכחדה מרחפת על ראשו. והוא, שמסוגל לחלץ את העם מן הסכנה, עוסק במעמדו האישי. קצין. ראש. קצין וראש. מה כל זה חשוב בשעת מצוקה?
החרטה שאחזה ברב אליהו נבעה מכך שלא הבין מדוע התעקש יפתח לשאת בתואר הכפול הזה. רק אחרי עיון מעמיק יותר הבין הרב שיפתח היה חייב לנהוג כך, כדי שיהיה תוקף למו"מ שהוא עתיד לנהל עם מלך בני עמון.
ובאמת, במבט ראשון לא ניתן להבין את מה שנראה כקטנוניות קיצונית מצדו. אבל פרנסי הציבור דאז, זקני גילעד, נעתרו לדרישות המוזרות של יפתח. הוא מונה לראש ולקצין ויצא לדרך. ראש הממשלה ושר הביטחון.
יפתח אכן עמד במשימה והושיע את ישראל מצרותיו. זקני גילעד לא עשו מקח טעות כאשר נכנעו לדרישות יפתח. "מבחן התוצאות" מוכיח. הוא הוביל את ישראל לנצחון מוחץ ומהדהד על בני עמון.
אבל לא לפני שניהל עם הגויים "משא-ומתן" יחיד במינו. שם נדרש יפתח לכל נימוק אפשרי, אחרי שהאויב המאיים ניסה לפתות אותו בסיסמה שכאילו נלקחה מן העתונים של ימינו: "שטחים תמורת שלום".
נימוקי יפתח השתרעו על כל קשת הנושאים: היסטוריים, גיאוגרפיים, משפטיים ואסטרטגיים. אבל מעל כולם - הוא העמיד את הנימוק האולטימטיבי: הצדק. הצדק האלוהי כמובן.
(כג) וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ:
(כד) הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ:
כדי שהטענה האדירה הזו תקלט באוזני הגוי, לא די ש"בן אישה אחרת" ישמיע אותה.
חשוב מאין כמוהו שיהיה זה "הראש" שיסביר למי שמנסה לערער על קביעתו של בורא עולם שארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל מה בכלל אנו עושים כאן. באנו לממש את חובתנו -ולא את זכותנו- כלפי א"י. לא עושים עסקות על גבה, ולא מבטיחים הבטחות, ולא "מרמים" את הגוי בתרגילים מפוקפקים. בוודאי שלא מציעים "שתים מדינות לשני עמים". אומרים את האמת - ודי בזה!
וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ.
והעולם? שילך וידרוש צדק מִכְּמוֹשׁ, או מן הבתולה, או מבודהא (מן האפיפיור כבר לא). או ממזכ"ל האו"ם, ואם לא - אז מאובמה.
והגילעד? נחזור לשם.
ושיהיה לגילעד במזל טוב!.
