בבחירות האחרונות, התקיימה הונאה כללית בימין: הבית היהודי הונה את בוחרי הליכוד שהוא תומך בנתניהו, כשלמעשה כיום, הברית המשמעותית ביותר היא זו של
נפתלי בנט עם
יאיר לפיד. הליכוד הונה את בוחרי הימין כיוון שנתניהו חותר להקמת
ממשלה שבה שותפיו המרכזיים אינם "שותפיו הטבעיים". הוא מפלרטט ארוכות עם יחימוביץ', לבני ומופז, ומבכר ממשלה בלי הבית היהודי ועם החרדים והשמאל-מרכז, על פני ממשלת ימין צרה של 61 ח"כים. והחרדים, שהצהירו על שותפותם הטבעית עם נתניהו, יהיו מוכנים לחבור לכל מי שירצה, וגם לחתום על כל הסכם מדיני שיהיה, ובלבד להימנע מסיפור השוויון בנטל.
לראש הממשלה נותרו פחות מעשרה ימים להרכבת הממשלה, עד שייאלץ לבקש ארכה מנשיא המדינה. במצב העניינים הנוכחי, הוא ייאלץ להגיע ביום הראשון של חודש מרס לדרוש מפרס עוד שבועיים למרקחה הקואליציונית. הבעיה המהותית היא, שלליכוד אין גוש חוסם בעקבות הברית בין לפיד לבין בנט. הברית הזו קיימת משום שהתזה של נתניהו, שלפיה אין סיבה לעסוק בהסדר מדיני עם הפלשתינים כיוון שבין כה וכה אין סיכוי לשלום, הצליחה מעבר למשוער.
הצלחתה נעוצה בקימומן של בריתות פוליטיות חדשות שעיקרן נושאים אזרחיים, כלכליים וחברתיים. לפיד מ"שמאל" ובנט מ"ימין" אמצו את הרעיון של נתניהו: הימנעות מעיסוק בשאלה המדינית, לטובת עיסוק בבעיות הפנים, כאשר אין מחלוקת סביב הבעיה הבוערת שראש הממשלה מטיף לה השכם והערב, הנושא האירני.
במו-ידיו, חולל נתניהו מפץ פוליטי אשר הותיר מאחור את הפוליטיקה השבטית והמפלגתית הצרה. די היה לצפות בנאומה של ד"ר רות קלדרון מ'יש עתיד' כדי להבין את עומק המפץ. המפה הפוליטית החדשה מתחילה לקבל קווי-מתאר של עיסוק בשאלות תוך-ישראליות אגב השארת הנושאים השנויים ביותר במחלוקת לשלב מאוחר יותר. לישראלים, סוגיות כמו שוויון בנטל ויוקר המחיה חשובות יותר מאשר המו"מ עם הפלשתינים. מובן שיש בכך משום אשליה, בעיקר מפני שהפלשתינים לא יסכימו, וגם אין סיבה לכך, ליישר קו עם סדר היום הישראלי החדש, וגם הרשות הפלשתינית תלויה על בלימה ומתקיימת מכספי סיוע אירופי ואמריקני. ניצני האביב הערבי ניכרים גם בשטחי הרשות, והיעדר תהליך מדיני ומצב של קיפאון מוחלט, יביא בהכרח לאינתיפאדה שלישית.
בסופו של יום, הליכוד יצטרך להכריע באיזו גישה הוא נוקט מול הברית החדשה של לפיד ובנט. הניסיונות להכניס פנימה את מפלגת העבודה, 'התנועה' של לבני ושרידי קדימה לא יצלחו. הגם שעפר עיני וגורמים ב'עבודה' רוצים להיכנס פנימה, למהלך כזה לא יהיה רוב ממשי במפלגה אלא אם יתרחש פיצול בסיעת העבודה. הפיצול הקודם הוכח כבלתי-משתלם בעליל לפורשים, שגמרו את הקריירה שלהם מחוץ לכנסת, מלבד
מתן וילנאי שהקדים לקבל סידור עבודה כשגריר בסין. ספק אם הפעם זה יקרה בשנית. ואנשי לבני ומופז, שבסופו של יום מתואמים עם אנשי לפיד המגיעים גם הם מהמשפחה המורחבת של 'פורום החווה', לא ימהרו להיכנס פנימה ללא 'יש עתיד'. הגם שלנתניהו אין קואליציה, אפילו אם הסיעות החרדיות ואנשי לבני ומופז נכנסים פנימה. הוא זקוק ללפיד ולבנט.
לנתניהו יש אפשרות אחת משמעותית והיא לדרוך את המערכת הפוליטית בהודעה אחת קצרה: להימנע מלבקש ארכה נוספת ולהודיע ימים ספורים לפני תום תקופת הזמן הראשונה להרכבת הקואליציה, כי אם לא יגיעו עמו לסיכומים בתוך פרק זמן קצר, הוא יודיע לנשיא כי אין באפשרותו להקים ממשלה. הדרך משם לבחירות חדשות היא קצרה. לא לגוש המרכז-שמאל ולא לגוש הימין אין מועמד חלופי ומוסכם מלבד נתניהו. יתירה מכך: בפועל, אין היום שום סיעה שרוצה בחירות חדשות, לא מרצ שהכפילה את כוחה ולא 'יש עתיד' שהגיעה לשיאה כוחה. בחירות כאלה גם תיתפסנה כהוצאה ציבורית מיותרת. אם לא תתרחש התקדמות במגעים בשבוע הקרוב, לראש הממשלה לא תהיה ברירה אלא לשחרר את כדור השלג הזה. ככל כדור שלג, מהרגע שיתחיל להתגלגל, אין לדעת היכן יעצור, ויכול להיות כי נמצא עצמנו בבחירות חדשות ביוני הקרוב. אולם דומה כי לא נותר עוד דבר מלבדו בארסנל הנשק של נתניהו שיכול להביא להקמת קואליציה, לבטח כזו שתוכל להחזיק מעמד לטווח של שנה או שנה וחצי.
