כבוד היושב-ראש, כבוד השר
דניאל הרשקוביץ, כנסת נכבדה,
אני עומד כאן לפניכם נרגש מהמעמד, מרגיש, אני מניח, את מה שהרגישו קודמי, וגם חשבתי לבטא, כשליח ציבור של עם ישראל, את הביטוי לתחושות באותן מילים שביטאו גם מי מקודמי בהקדמה של שליח הציבור בימים הנוראים, בתפילת המוסף: "הנני העני ממעש נרעש ונפחד באתי לעמוד ולהתחנן לפניך על עמך ישראל אשר שלחוני".
נבחרנו כולנו כשליחי ציבור על-מנת לפעול לטוב לעם ישראל ולמדינת ישראל. שאלה מרכזית היא מהו באמת עם ישראל, מה חזוננו וייעודנו, מה הטוב לעם ולמדינת ישראל. נדמה לי, עם חיוך מסוים, שאנחנו מסכימים על עבר גדול מאוד, אני מניח שאנחנו גם מסכימים על עתיד גדול מאוד, ובהווה יש לנו קצת שאלות שאנחנו חלוקים בהן, בעזרת השם. אבל בניסיון להזכיר לעצמנו בתמצית את יסודות אמונת ישראל, עניין בחירת עם ישראל עובר כחוט השני בכל המקורות שלנו, ולכאורה מתנגש בעיקרון של שוויון העמים. אבל נזכור גם שאין פה התנגשות, כי אותה תורה שממנה אנחנו חיים על בחירת עם ישראל, היא גם שהנחילה לנו ולעולם כולו את התפיסה שכל היצור האנושי - בני אב אחד אנחנו, כולנו בורא אחד לכולנו, כולנו - בצלם אלוקים ברא את האדם.
עם סגולה ייחודי, או מתן התורה לעם ישראל, הם קומה נוספת של עם שמקבל מפה להכיר דרך ולממש בכל אורחות חייו הלאומיים והפרטיים את רצון הבורא לפי אמונתנו לתיקון העולם, למגדלור לנו ולעולם כולו, כיוון דרך של טוב לכלל האנושות. בבסיס התורה, המצוות שבין אדם לחברו שבהן אמרה התורה "צדק צדק תרדוף", והנחילה לנו הדרכות מפורטות של יחס לזולת וצדק חברתי. והנביא מיכה שתמצת את הדברים בשלושה: "הגיד לך האדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך".
במישור הזה של אדם לחברו אני רואה את עצמי, את כולנו, כפי ששמעתי גם את חברי כולם, מחויבים לפעול בהרבה מאוד שיתוף פעולה בינינו להביא לדיור, ולמוצרי ,יסוד ולמעליות שתהיינה בנות הנגשה, לכל דבר שיהיה בר-השגה לכול, תוספות של כל הדרוש, מיטות בבתי-החולים, דאגה לניצולי השואה, ליתר הנזקקים, דאגה לנוער בכלל, ולנוער שקשה לו בפרט, לצמצום העוני ולהגדלת מקומות התעסוקה בישראל. במישור הלאומי נצטווינו בדברים נוספים, בין היתר ליישב את ארצנו, לבנותה ולחיות בה כעם חיים שיהוו סמל של אור וטוב לכל העמים. וכך, היסטורית, לפני 3000 שנה, מאבינו הראשון אברהם והייעוד שלו ללכת לארץ כנען להיות לעם גדול שיביא ברכה לכל האנושות, וכך השליחות הזאת שנקשרת בהבטחה: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם", ובדרך ירידה למצרים, יציאה משם כעם, קבלת התורה ושליחות גדולה להיות בעצם כסיירת, כממלכת כוהנים וגוי קדוש, כאור לגויים.
חזרנו לארץ הזאת, התיישבנו, פיתחנו בה ואף בנינו בה לפני 3,000 את בית-המקדש הראשון בהר-הבית בירושלים, ובמשך למעלה מ-830 שנה עמדו כאן שני בתי-מקדש בתפארתם בירושלים. עובדה היסטורית ששמעתי פעם בשיחות שניהל ברק: כשישו הנוצרי הסתובב בירושלים הוא לא ראה בה שום כנסייה, כי הראשונה נוסדה 150 שנה אחריו; הוא גם לא ראה בה שום מסגד, כי הראשון נוסד 600 שנה אחריו. הוא רק ראה את ימיו האחרונים של בית-המקדש השני של היהודים. אבל מפני חטאנו, צרות מבית ואויבים מחוץ גלינו ונחרבו שני בתי-המקדש, אבל הגעגועים, התפילות והקשר האורגני בין ישראל לארצו הביאו אותנו לאחר 1,900 שנה של פיזור לאומי בגלות לחזרה לארץ, לתהליך של קיבוץ גלויות ושיבת ציון - תהליך מופלא.
לפי המסופר גם בספרה של שולמית לפיד - אימא? אז בסדר, "גיא אוני", על תחילת ההתיישבות היהודית בראש-פינה לפני כ-130 שנה - ספרים שאת שניהם יצא לי לקרוא, גם את "חוות העלמות" - אבל ימת החולה הרגה בכל מי שהתקרב אליה, ואילו כאשר יהודים החלו לעבד את האדמה ולטעת בה את הטורייה היא הפכה לגן-עדן חקלאי פורח.
ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל באיזשהו קוד מופלא, סודי, שבין העם ובין הארץ הזאת, שכל זמן שהיינו בגלות הארץ הזאת שממה, ועם חזרתנו אליה, הארץ פורחת, כחזונם של הנביא, חזונו של בן-גוריון שהוזכר, וגם הנגב עוד יהיה פורח וכך גם מקומות אחרים, ומגדלים בכל האזורים בארץ יבולים שונים שמעולם, מאז ימי בראשית, לא גדלו בהם. לצערנו, בהיפוכם של דברים - זו מציאות, אינני מדבר רק דברים אמוניים - בכל המקומות שבהם נתנו שלטון לפלשתינים הם הפכו מקומות אלה לא לחממות לגידול ירקות ופירות כי אם לחממות לטרור, מעבדות נפץ וחבלה, בסיס לפיגועים ותוצאות שפגעו בנו.
לפני כ-65 שנה, במהפך האמיתי, זכינו להקמתה של מדינת ישראל לאחר שואה נוראית שכוונה נגד עמנו, והימצאותנו כאן יחד היום כאומה מאוחדת היא מציאות גבוהה לאין שיעור מכל מקום שהיינו בו לפני ולו 70 שנה.
כמה גבוה היום אנחנו נמצאים היום במדינת ישראל, ונמצא פה שר החלל - איני מתכוון לגובה הזה, אבל זה גם גובה שמדינת ישראל נמצאת בו גבוה מאוד; גם בכל מישור, גם של עוני ועוולה, שיש עוד הרבה מה לתקן, אבל אנחנו נמצאים במציאות הרבה-הרבה יותר טובה ממציאות של לפני כמה עשרות שנים.
ועל כל אלה אנחנו מודים יום-יום לריבונו של עולם. כדרך שאנחנו אומרים "הלל" בפסח ומודים על יציאתנו ממצרים כבר 3,500 שנה, כך אנחנו אומרים הלל ומודים לקדוש ברוך הוא גם על יום עצמאותנו ועל הצלתנו בדורנו זה משואה לתקומה.
זכיתי לגדול בבית ציוני-דתי שורשי. סבי, רבי אריה בן-צבי זיכרונו לברכה, היה תלמיד חכם גדול, מחנך, איש חסד וממייסדי שכונת נווה שאנן בחיפה. אבי, אשר זיכרונו לברכה, שהיום, י' באדר, כך יצא, הוא גם יום הזיכרון שלו, גם יום ההולדת שלי - כך יצא - היה מנהל שירות המבחן לנוער בחיפה והצפון, ועם פרישתו לגמלאות עסק עוד שנים רבות - לאחר שעסק עשרות שנים בנוער שקשה לו, המשיך לעסוק במאמץ הגדול של קליטת העלייה הברוכה מברית-המועצות וגם בקליטתה של עליית יהודי אתיופיה בשכונת נווה שאנן בחיפה. היה גם יקיר העיר חיפה.
אמי אלישבע שתחייה, דור רביעי בארץ-ישראל, פעלה כל חייה בחינוך ילדי ישראל כפעילה ב"בני עקיבא", כמורה, כמנחת מורים, ואף זכתה לתואר יקירת החינוך. באווירה זו גדלתי והתחנכתי, מחובר מאוד לעם ישראל, לתורת ישראל לארץ-ישראל ולמדינת ישראל.
למדתי תורה בישיבת "בני עקיבא" בכפר-הרא"ה והוספתי על כך - כי כך חשתי שצריך - בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. שירתי 30 שנה, מהן 23 שנה בקבע, ומי ממפקדי שהיה מורי בצבא, מפקדי בגדוד 202, שזכיתי אחר כך גם לפקד עליו -
שאול מופז; בתנועת הנוער "בני עקיבא", שבה גדלתי וזכיתי גם לעמוד בראש כמזכ"ל, בפעולות נוספות שלא אפרט, ובחמש השנים האחרונות כסגן וממלא-מקום ראש המועצה האזורית הגדולה בישראל, מטה בנימין, ותודה לעשרות הכיתות, וגם כיתות המעון, של ילדי בנימין, שגדלים בעשרות אלפים, ואנחנו חייבים פה גם לשר התמ"ת לשעבר, יושב-ראש הכנסת.
זכיתי כל חיי לפעול במישורי החינוך, החברה, הרווחה והביטחון, וגם בתחום המוניציפלי. ומכל אלה ומהעובר עלינו בשנים האלו חשתי, כמו רבים מאתנו, בצורך להשפיע במקום שבו מתקבלות החלטות - בבית הזה ובממשלת ישראל.
האתגרים הניצבים לפנינו הם רבים - אתגרים חברתיים, כלכליים, אתגרים רוחניים, שכולנו צולחים אותם ומדברים עליהם, אתגרים מדעיים, ביטחוניים ומדיניים. אשתדל לפעול ולהשפיע בכל אותם תחומים שיצא לי לעבור דרכם ולהכירם. אם זה בטיפול בסוגיות החברתיות, ואני משוכנע שפה נבין ונדע לשתף הרבה מאוד פעולה, כבר פירטתי אותן קודם ולא אפרט בנוסף, להביא לבר-השגה - שוויון לכל הצריך, לכל הנצרך.
במישור של חיזוק ההכרה היהודית-ציונית ולימוד התורה בקרב כל תלמידי ישראל, נדמה לי שגם חברי לכנסת מבינים שזה אתגר חיוני, שבו טמונים יסודותינו, שורשינו, מחויבותנו, למידות טובות, ליחסינו לזולת, לחיזוק האהבה בינינו, לאחדותנו כאומה, לחיזוק התא המשפחתי בישראל ועוד.
גם סוגיית השוויון בנטל, שאני מעדיף לקרוא לה סוגיית הערבות ההדדית, נובעת מאותה תורה גדולה, שיחד עם המחויבות לשמירת
עולם התורה, שהוא העתודה הרוחנית של עם ישראל, מאותה תורה עצמה אנו מחויבים שלא לסמוך על הנס ולהתגייס כולנו להגנת העם והמדינה.
ניתן לדעתי להגיע מתוך הידברות בנושא זה, וגם ביתר הנושאים, כולל אלה שמייד אגע בהם, להסדרים שייתנו פתרונות מעשיים ומקובלים על כולנו; פתרונות שישמרו על שלמותנו כעם אחד. שמירת שלמותנו ואחדותנו כעם אחד בארצנו, במדינתנו, זה בעיני האתגר הגדול ביותר של אחריותנו הלאומית, אתגר החיוני לזהותנו הרוחנית, גם לביטחוננו הפיזי.
חזון שתי המדינות לשני עמים קנה לו מקום בלב רבים, כפי שפירט פה קודמי חיליק בר חברי, גם בישראל. אני מבקש לומר שאין בביטוי הזה לא חזון ולא תקווה, לא יציבות, לא שלום ולא ביטחון. ראשית, תפיסה זו עומדת בסתירה לאמונתנו, לשורשינו, ששייכה וקישרה את ארץ-ישראל לעם ישראל.
שנית, וכבר אמרתי שאנחנו איננו סומכים על הנס. כל העובדות ההיסטוריות הן בהתאמה - קורלציה בלעז - מראות שכל מתן עוצמה בשטח לערבים בארץ ישראל הולידו רק יותר טרור ושפיכות דמים, מעבדות לנפץ ולא לקידום העולם. לא להוספת חיים אלא לגריעת חיים.
שליטה ערבית באזורים של יהודה ושומרון תהווה גם איום ביטחוני מתמיד. לא באתי להפחיד אלא לומר שמכוח אמונתנו ומכוח המציאות על כל יישובי הארץ, מהעמקים דרך שפלת החוף, גוש-דן ונתב"ג, ירושלים והדרום - ואת הדוגמה לכך חווינו לאחר שהסכמי אוסלו הולידו את כל אותם אוטובוסים מתפוצצים, מחבלים מתאבדים, אלפי הרוגים ופצועים בערי ישראל, ותוצאתם לא שלום ולא ביטחון.
נדרשנו למבצעים, "חומת מגן" ואחרים, על-מנת להשיב אלינו את השליטה הביטחונית ביהודה ושומרון ועל-מנת להשיב זמנית את הביטחון לעוטף-עזה, כשחווינו כבר את הטילים עד פאתי תל אביב, ראשון-לציון ובת-ים, מתהליך שתוצאותיו לא הוכיחו את עצמו, בלשונות המעטה. ואשתף פה גם את תחושותי, שהיו מהקשות, מאלה שצרבו גם את חיי, מחברי זבולון, מעבר להינתקות ובעיותיה הביטחוניות, את גירושם של תושבי גוש-קטיף ואת צפון השומרון, ואת חוויותיהם לא אפרט, יחד עם הסיכונים הביטחוניים לאזרחי ישראל.
שלישית, הערבים עצמם אומרים - איני שונא אותם, ממש לא, וחפץ גם בכך שלהם יהיה טוב - אומרים שאינם רואים בהסדר עמנו קץ לסכסוך ולתביעות. הם מעולם לא שינו את עמדתם, את אמנת ה"פתח" ואת שיטת השלבים, לסלקנו בשלב ראשון משטחי יהודה ושומרון ובשלבים הבאים גם מהתנחלות תל אביב ומירושלים.
המציאות של התקופה אחרונה של חוסר יציבות ב"אביב הערבי" מוכיחה מעל לכל ספק שעם כל הביקורת שיש לנו, מדינת ישראל היא אי של יציבות חברתית, כלכלית, מדינית וביטחונית, מגדלור של דמוקרטיה וטוב במזרח התיכון, שהוא רווי סביבנו באכזריות וחוסר דמוקרטיה ובחוסר יציבות שהם, לצערי, מהמאפיינים של חלק ממדינות שכנינו.
על יסוד כל זאת אני קורא גם לנו, חברינו כאן בכנסת, אבל גם לאדוני ראש הממשלה מר
בנימין נתניהו, גם לנשיא ארצות-הברית מר
ברק אובמה - ברוך בואך לישראל: בואו ותיווכחו בדברים מקרוב. בואו ותראו גם את דברי הנביאים, גם את האמת הנצחית הזאת של עם ישראל ובהתאמה אליה גם את המציאות, ולאורה נגבש יחד את החזון ואת דרכי הפעולה בארץ-ישראל, שבה תהיה מדינה ריבונית אחת, היא מדינת ישראל, שחיה בשלום עם שכניה ומוצאת גם הסדרים הומניטריים לחיי הערבים הגרים בתחומה.
לחזוננו יש עתיד גדול של תקווה ושלום אנושי עולמי, כדברי הנביא ישעיהו: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים - - - ונהרו אליו כל הגוים - - - כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם - - - לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". חזון של אמת ותקווה גדולה ליציבות, לעתיד טוב, לשלום - בהחלט גם לשלום - לנו, לערבים ולעולם כולו.
אני מאמין בכנסת זאת, בחבריה ובחברותיה, באנרגיות החיוביות שמתחדשות בה ובאות גם לידי ביטוי בכל הנאומים שזכיתי לשמוע - ואת האחרים השלמנו ב"יוטיוב" - שנמצא יחד את שיתופי הפעולה הרבים מאוד, על חילוקי הדעות שבינינו, שנפעל יחד בכל הנושאים שניתן, לאחדות, לטוב, לעם ישראל ולמדינת ישראל.
אסיים בתפילה - או, אקדים רגע את התחושה של הרגע הזה, כפי שציינו גם חלק מחברי, שאת כולנו מלווים לשליחות הזו בכנסת ישראל גם חברים, מפקדים ופקודים, מגש הכסף שעליו הוקמה המדינה, שלא זכו להיות כאן והם בלבנו ומחייבים אותנו בכל מה שנשתדל בפעילותנו כאן.
אסיים בתפילה: שיוליכנו הקדוש ברוך הוא בפעילותנו בכנסת ישראל לשלום וידריכנו לשלום, לפעול יחד לחיזוקה של מדינת ישראל בכל המישורים, ובציטוט מתפילה לשלומה של מדינת ישראל: אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, הגן עליה באברת חסדך - - - ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך. חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו והנחילם, אלוקינו, ישועה ועטרת ניצחון תעטרם. ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה. תודה.
