כבר דובר לא פעם, גם במדור הזה, על קווי הדמיון הברורים בין ציפי לבני לאהוד ברק. כברק בזמנו, לבני נכנסת לממשלה כי אין לה מה לעשות באופוזיציה. אם לא מצאה תעסוקה כיו"ר האופוזיציה, כשמאחוריה סיעה בת 28 ח"כים, מה כבר הייתה עושה כראש סיעת אופוזיציה שגודלה כגודל סיעת מרצ? כברק בזמנו, היא נכנסת לממשלה בראשותו של בנימין נתניהו לאחר סכסוך ארוך איתו, כשבאופק שותפות יפה: לבני תלויה בנתניהו פוליטית כפי שברק היה תלוי בו. כברק בזמנו, לבני מביאה איתה סיעה מסוכסכת. "כשהכנסנו את העבודה קיבלנו במקרה הטוב חמש-שש אצבעות מתוך 13", אמר לאחר חתימת ההסכם עם לבני אחד משרי הליכוד. "עכשיו נקבל מתוך שישה חברים ארבעה במקרה הטוב. מי שיקבל תפקיד ירוץ להצביע במליאה; מי שלא יקבל, למה שיזיע?" כברק בזמנו, העדיפה לבני תהילה בת קדנציה אחת על פני המשך חייה הפוליטיים. כמו סיעת העצמאות, גם התנועה קיבלה מחיר מופרז מנתניהו עבור הצטרפותה לקואליציה; אומנם לא תיק כמעט לכל ח"כ, כפי שדושנה העצמאות, אבל תיק בכיר מאוד יחסית לגודל הסיעה, מפתח גבוה של שר לשלושה ח"כים, והבטחה שלבני תתמנה לסגנית ראש הממשלה אם יתמנו לתפקיד זה ראשי סיעות שייכנסו אחריה. כשברק נכנס לממשלת נתניהו הוא היה בן 66. כשהלך הביתה היה בן 70. ציפי לבני היא בת 54. גם אם תוציא הממשלה את ימיה (הסבירות לכך נמוכה), תהיה בת 58 בצאתה ממשרד המשפטים. גיל צעיר לפוליטיקאי בכיר מכדי ללכת הביתה. ולבני תתקשה מאוד להמשיך בבחירות הבאות. במישור המדיני היא תלויה לחלוטין בנתניהו. את כל תקוותיה תולה לבני בנאום בר-אילן, נאום שנשא נתניהו כבר בתחילת הקדנציה הקודמת. אז טענה לבני שאֵלו הם דברי סרק, ולאורך כל הקדנציה התעקשה לא להיכנס לממשלה. במישור האזרחי, היא למעשה חתמה מראש על הסכמתה לכל הדרישות שיציגו הסיעות החרדיות. התקומה הפוליטית היחידה שיכולה להיות ללבני, היא בזכות המקפצה שקיבלה בדמות תיק המשפטים. עוד בטרם הודיעה לבני כי תחסום את יוזמות החקיקה "הפוגעות בדמוקרטיה", כלומר את היוזמות החוקתיות של ח"כים מישראל ביתנו, הביע בשיחה איתי אחד משרי הליכוד החברים בוועדת השרים לחקיקה (היוצאת) מורת רוח ממינויה של לבני. "לבני תהיה אסון", אמר. "יעקב נאמן היה נוכח-נפקד, ולבני תהיה פעילה. זה יבוא לידי ביטוי במינויים, בהחלטות הוועדה לגבי הצעות חוק, בתשובות המדינה לבג"ץ". בליכוד-ביתנו יודעים שלבני תהיה ברק במשרד המשפטים. שרה בכירה שתיישם את מדיניות השמאל תחת קורת הגג של ממשלת הליכוד, אף שכוחה הפוליטי מוגבל ביותר.

לבני עתידה לשלם מחיר על טעויותיה הפוליטיות – אבל הטעויות הן, ככלות הכול, שלה. ואילו מספר שתיים שלה, עמרם מצנע, משלם על טעויות של אחרים. הוא חסר מזל. ישנם פוליטיקאים שהמזל לא משחק לידיהם מהרגע הראשון שנכנסו למערכת, למרות היותם ערכיים, ישרים ובעלי כישרונות, יכולת ניהול ורקורד מפואר. עיין ערך אפי איתם. שלשום סירב מצנע ללחוץ את ידו של עמיר פרץ בישיבת הסיעה. מפגן של עלבון. עקרונית, לבני עוד יכולה לשנות את החלטתה ולמנות כשר להגנת הסביבה את מצנע; אבל ספק אם תחזור בה מכוונתה למנות את פרץ. מצנע, במקרה הגרוע מבחינתה, לא ילחץ גם את ידה. אולי אפילו יבריז מההצבעות. שני הדברים לא ממש מזיזים לה. פרץ לעומת זאת יתנקם בה אם לא תמנה אותו לשר. בהזדמנות הראשונה ינסה להדיח אותה. אם תמנה אותו, לעומת זאת, ינסה להדיח אותה רק בהזדמנות השנייה, או השלישית. יחון אותה בתקופת חסד. אחת האפשרויות שעולות היום היא שעמרם מצנע יתמנה לשגריר בצ'כיה או בקנדה. אם יסכים, ייכנס במקומו לכנסת יואל חסון שניהל את המשא-ומתן מטעם הסיעה. כשהודח מראשות העבודה עזב מצנע לירוחם, כעת הוא עשוי להרחיק הרבה יותר. נכון, לבני הבטיחה לו כשהצטרף למפלגתה שישמש שר. אז הבטיחה. התנועה היא סיעה חסינה מביקורת ציבורית. לבני הייתה יכולה לסגור את המעגל כשהיא ממנה את חיים רמון לראש הוועדה למעמד האישה, הבעיה היא שרמון לא נבחר לכנסת.