משוחרר טרי מצה"ל בן 22 מחפש עבודה. יום ראשון בבוקר, מצויד בחיוך, תעודת בגרות וקורות חיים קצרים מגולגלים בכיס האחורי של הג'ינס, דופק על דלת משרד עו"ד בשדרות רוטשילד בת"א.
למחרת, 12:00, הבחור בחולצה מכופתרת ומכנסי חאקי לוחץ ידיים עם הלקוח הראשון שלו, בעלים של חברה שנמצאת בתהליך פשיטת רגל מורכב. נשמע דמיוני? אתם צודקים.
בואו נשנה טיפונת את הסיפור. הדלת אינה של משרד עורכי דין אלא של בית ספר יסודי. הלקוח אינו בעלים של תאגיד שמן, אלא הילדים שלכם, כיתה ה' במקיף עירוני כלשהו, נגיד. עדיין נשמע דמיוני? ממש לא. זו המציאות. מציאות של זילות מערכת החינוך ברמה הפדגוגית, זילות בילדים שלנו, ויותר מכל-זילות במורים עצמם.
נכון, זה לא מפתיע, וזה מה שעצוב. התרגלנו שבחורים ובחורות צעירים, חסרי כל הכשרה, תעודת הוראה, או ניסיון, מחליפים מורים ומשמשים כמורים לכל דבר ועניין. איזה עוד איש מקצוע חשוב יכול החייל המשוחרר שלנו להחליף בכזו קלות? רואה חשבון? לא. נהג אוטובוס? לא. פקיד בנק? מאפרת בסופר-פארם? רופא אולי? לא לא לא. אבל מורה? כן. כי מורה זה לא מקצוע כנראה.
מערכת החינוך בכלל, ומערך ההוראה הפורמאלית בפרט, אחראים על המשאב החשוב ביותר שיש למדינת ישראל. המורים הם חזית המערכת הזו. החוליה החשובה ביותר. תוכנית לימודים מתוחכמת, עזרי לימוד משוכללים, כל אלה חסרי ערך אם המערכת לא מכבדת תפקידו של המורה – אם ההוראים לא מכבדים אותו – אם התלמידים לא מכבדים אותו – אם הוא לא מכבד את עצמו.
שלא נטעה, עם כמה שקשה להאמין, ביבי לא אשם בזה. אפילו לא שרה. גם לא מדובר בבעיה מקומית. מה לעשות, מורים, בכל העולם- כמו כולנו – נעדרים הרבה מהעבודה. הילד לא מתכנן את דלקת האזניים שלו שבוע מראש (אולי באמת כדאי ללמד אותם להשתמש כבר בגוגל קאלנדר??). מערכת החינוך מתמודדת עם קושי לוגיסטי אמיתי ומוחשי.
רגע, אבל אולי מדובר בתופעה שולית? ממש לא. מערכת החינוך יכולה להוציא בשנה בסביבות
המאה מיליון ש"ח (!) על הוראה במילוי מקום. מעבר לזה, עצם העובדה שהמערכת מקבלת אנשים חסרי כל הכשרה רלוונטית לעיסוק כזה, מלמדת על יחסה למקצוע.
עד עכשיו רק התלוננו. זו לא חוכמה גדולה למרות שזה כיף (סטודנטים כמונו, אנחנו יודעים, במיוחד אוהבים לעשות את זה). אז מה עוד עשינו? התחלנו בהתנסות אישית בהוראה במילוי מקום כמובן (כן, זה היה סיפור אמיתי בהתחלה). המשכנו במחקר שטח מעמיק שכלל ראיונות עם אנשי חינוך רבים, מנהלים ומורים, שאחראים על הוראה במילוי מקום בבית ספרם. מיפינו את הבעיה, את הקשיים, ובעיקר את דרכי ההתמודדות הנפוצות והעקומות, שנובעות מהעדר פתרון תשתיתי.
בשלב שלישי, הבנו שהבעיה כ"כ מושרשת שצריך לשנות את נקודת המבט על הנושא. רצינו להכניס את האנשים שהחברה הישראלית תופסת אותם כהכי "מוכשרים" בתחומם. המובילים ביותר, למלא מקום. אז גייסנו כשלושים אח"מים (שופטות עליון בדימוס, נשיא אוניברסיטה, זוכי פרס ישראל, רמטכ"ל לשעבר, פוליטיקאים נוצצים מימין ומשמאל וכן על זו הדרך) שהזדהו עם מטרתנו והתנדבו למלא מקום בבית ספר יסודי. חיכינו עם זה לאחרי הבחירות כדי שזה לא ייתפס כמהלך פופוליסטי- כי חינוך זה לא ימין או שמאל, חינוך זה למעלה או למטה.
בשלב רביעי, התחלנו לעבוד על פתרון תשתיתי. נראה לנו שצריך ליצור מאגר של מורים, שיהיו זמינים, אבל שיהיו מוכשרים, בעלי ניסיון, שיכבדו את המקצוע והמקצוע יכבד אותם. שיכבדו את התלמידים וידעו להתמודד עם כיתה קשה וכו' וכו'. אז מבין כמה רעיונות, התחלנו לבדוק את האופציה של מאגר מבוסס גמלאים. נכון, רבים מהם יוצאים מהמערכת עם הלשון בחוץ. אבל לא כולם, וגם לא צריך את כולם כמובן. עם תוחלת החיים הארוכה ("טפו טפו") ועם המשכורת הנמוכה של מורים ("טפו", מסוג אחר הפעם) רבים מהם יתקשו לעבור את תקופת הפנסיה כמו שהיו רוצים. מדברים היום על למעלה ממיליון ש"ח לאדם, לפחות. זה הרבה. אז תוספת הכנסה, במסגרת תעסוקה חלקית ביותר (נגיד, יום בשבוע/שבועיים, בבית ספר קרוב לביתם) נשמע לא כ"כ רע. Win win סיטיואיישן?
אנחנו סטודנטים ירושלמיים מהאוניברסיטה העברית, הר הצופים (הפקולטה שליד הגן הבוטני). מאוד יקר לנו החינוך בישראל ואנחנו עובדים קשה כדי שהוא שהוא יהיה גם "יוקרתי" יותר עבור המורים. אם גם אתם מזדהים עם המטרה והדרך שלנו, אם אתם רוצים לעזור, לייעץ, לתקן וכו', אם אתם חושבים שהפרויקט הזה גדול עלינו (אתכם כנראה צודקים) ורוצים לקחת אותו עליכם ולהפוך אותנו לבורג קטן בו, גם זה מצוין. אנא, פנו אלינו, או לפחות תעקפו אותנו בסיבוב:
machlifim@projectgal.org