מדוע מתפשטת והולכת תופעת ההטרדה המינית ברחובות מצרים, ובמיוחד בהפגנות נגד שלטונו של
מוחמד מורסי?
"מטרת ההטרדה המינית היא החלשת האופוזיציה נגד המשטר", כותב שייח' אבו איסלאם, מגיש תוכניות באחד מערוצי הטלוויזיה הרבים של "האחים המוסלמים" והסלפים, במאמר בעיתון "אלנהאר" (8.2.13) הוא מסביר: "מקרי האונס בוצעו בנשים צלבניות ואלמנות, ומעורבותן של נשים ללא כיסוי ראש בפעילות פוליטית היא מעשה שטני".
הוגי דעות ועיתונאים במצרים מוחים על העמדתם לדין של אנשי תקשורת מהאופוזיציה באשמת עויינות לשלטון "האחים המוסלמים", בעוד שמטיפים איסלאמיסטיים אינם נענשים על השתמשם בערוצי טלוויזיה לעשיית נפשות לדעות גזעניות, לאפליה ולעידוד הטרדה מינית ומעשי אונס.
הסופרת הליברלית אמינה חיירי כותבת ("אל-חיאת" 9.2.13) בהקשר זה: "מטיף איסלאמי אומר בתוכנית טלוויזיה כי 90 אחוז מן הנאנסות הן צלבניות-קופטיות, והשאר הן ללא כיסוי ראש ואלמנות, ואילו הממשלה מעלימה עין ממה שקורה. משמע שיש כאן הטרדה מינית למטרות פוליטיות, כלומר הטרדה מנומקת, וזוהי תופעה מבישה".
שייח' אבו איסלאם אומנם נעצר על-ידי השלטונות, אך מסיבות אחרות: משום שהעלה באש כרך של "הברית החדשה" מול השגרירות האמריקנית ומשום שכינה את המפגינות נגד משטר "האחים המוסלמים" - פרוצות.
כתבים זרים מספרים את מה שעיניהם רואות בעת הפגנות בכיכר אלתחריר ומסביב לה: קבוצות של גברים מתחזים כשומרים על המוסר ועל
כבודן של הנשים המשתתפות בהפגנות, וכשהם מצויידים במקלות וחבלים, הם מקיפים את הנשים ברחובות הצרים המובילים לכיכר בתירוץ שהם מעניקים להן הגנה. הם מבודדים את הנשים מן התהלוכה ההמונית, תוקפים אותן במקלות ומטרידים אותן מינית. התופעה הפכה להיות ממוסדת ומוכרת כאמצעי להרתעת הנשים מלגלות התנגדות למשטר.
אמניות, עיתונאיות וסופרות ליברליות במדינות ערב מארגנות פעילות במטרה למגר את התופעה, בסיסמה: "הרחוב הוא קניינו של האדם, ואינו מבדיל בין גברים לנשים". תיאטרון בובות הפועל ב
ירדן והנתמך על-ידי קרן גרמנית הפיק סרט של שלוש דקות נגד ההטרדה המינית, שבו מוסבר ההבדל בין הטרדה כעבירה על החוק לבין התנהגות של חיזור רומנטי.
אסור לחשוב
"סודו של בית התפילה" הוא ספר על אמונותיהם של "האחים המוסלמים" שכתב פורש מן הארגון, ת'רואת אלח'רבאווי. הספר נפוץ במצרים בימים אלה כבר במהדורתו השנייה.
אניס מנצור, העיתונאי הבכיר ומי ששימש כיועצו של אנוור סאדאת, אמר עליו כשיצא לאור במהדורה ראשונה כי "זהו ספר המגלה לך מן הדף הראשון את הסודות והאמונות של 'האחים המוסלמים'".
עיתונאי אחר, יוסף אלקעיד, אמר כי זהו "ספר חשוב מאוד המגלה לנו כי מנהיגי 'האחים המוסלמים' שוללים מן האדם את זכותו לחשוב. כשעליהם לבחור בין אדם חושב ואחר שאינו חושב, הם מעדיפים את הלא-חושב, כי לפי אמונתם חשיבה היא בבחינת כפירה".
הוויכוח על זכות האדם לחשוב הוא ויכוח ישן בעולם האיסלאמי הפונדמנטליסטי. כבר בשנות ה-20' שללו התיאורטיקנים של "האחים המוסלמים" את זכותו של האדם לחשוב, בנימוק שחשיבה היא כפירה וניסיון לשתף את האדם במעשיו של האל. בשנות ה-40' של המאה שעברה הביע הסופר המצרי המפורסם אלעקאד את התנגדותו החריפה לתפיסתם זו של "האחים המוסלמים".
השטן אשם
נשיא אירן מחמוד
אחמדינג'אד שוב נעזר בשטן כדי להסביר את השסע הקיים בין השיעים לסונים. זהו מעשה השטן הזורע פירוד בשורות המוסלמים, הסביר בדברים שנשא בפני משלחות צבאיות ממדינות האיסלאם שביקרו באירן, והוסיף כי אירן אינה חומדת את אוצרותיהם של הערבים. הוא גם הסביר כי כל המחלוקות העדתיות, השבטיות והלאומיות הן מעשה השטן, וכי הקוראן והנביא מוחמד שייכים לכלל המוסלמים ואפילו לכל האנושות עלי אדמות, ובכלל זה לבני כל הדתות ואף ליהודים.
למי תורמים שליטי אירן
בסוף ינואר 2013 התקיים בכוויית כינוס למען הפליטים בסוריה שגלו לטורקיה, לבנון וירדן השכנות ושמספרם הוא למעלה מ-700 אלף. בנוסף לכך, יש בתוך סוריה עצמה כשני מיליון פליטים, שבתיהם נהרסו בהפצצות וההפגזות של הצבא. סך הכל נתרמו למענם 1,676 מיליון דולר.
אירן, שתרומתה הכלכלית לפליטים הסוריים שואפת לאפס, השתתפה אף היא בכינוס. התרומה שלה באה דווקא מכיוון אחר - בסיוע ליצירת עוד ועוד פליטים סוריים, באמצעות השתתפותה ברצח העם הסורי לצד
בשאר אסד.
האיסלאמיסטים בסוריה מחריבי החורבות
המורדים בסוריה השתלטו על עיירה בצפון סוריה בשם "מערת אלנועמן" הקרויה על שמו של המשורר העיוור מן המאה ה-11 אבו אלעלא אלמערי - גדול המשוררים של זמנו, שאודותיו נאמר: "העיוור שרואה מה שהפקחים אינם רואים". המורדים האיסלאמיסטיים ריסקו את פסלו של המשורר וכרתו את ראשו, משום שהמשורר היה ידוע בביקורתו הנוקבת על האיסלאם. בנוסף, האיסלאם הקיצוני מתעב באופן כללי את השירה והמשוררים.
ניתוץ הפסל עורר גל של מחאות, במיוחד בקרב המורדים הלא-איסלאמיסטיים שביטאו בפייסבוק את עמדותיהם. בין היתר הם כתבו פוסט בזו הלשון: "הברבריות שלכם לא תחסל את הפילוסופיה של אלמערי, והרעיונות לא ימותו".
חזרה לשפיות
"סוריה: נפילת המשפחה...שיבת המולדת" הוא שם ספרו של הסופר הלבנוני חסן צברא שיצא לאור בימים אלה בביירות, שבו מגולל המחבר את תולדות המשטר של משפחת אסד בסוריה במרוצת 40 השנים האחרונות. בעטיפת הספר מוצגות תמונותיהם הקטועות-מרוסקות של אסד האב ואסד הבן, הרומזות למשטר המתרסק.
הספר מספר את סיפורה של סוריה השקועה זה ארבעה עשורים בדיכוי, רציחות ודם, וכיצד היא הצטמצמה לגודלה הצר של משפחה אחת. הספר מייחד פרק אחד מ-15 פרקיו לשרשרת הרציחות שביצעה משפחת אסד בלבנון, שבין קורבנותיה היו המנהיג הדרוזי כמאל ג'ומבלאט, הנשיא בשיר ג'מייל, אחיו הנשיא אמין ג'מייל, ראש הממשלה רפיק אלחרירי, חבר הפרלמנט ע'סאן תוייני ועוד.
הספר מבשר את קיצו של שלטון הבעת' בסוריה וחזרתה של מדינה זו אל השפיות.
בית כנסת כמשכן לדיאלוג בין הדתות
מלך מרוקו מוחמד הששי פועל למען שיקום בתי הכנסת בערי מרוקו. לדבריו, "מקומות קדושים אלה לא נועדו רק לתפילה, עליהם לשמש משכנים לדו-שיח תרבותי ולהחיאת הערכים התרבותיים במדינה המושרשים בחברה המרוקנית והשואבים מנטייתם של המרוקנים לדו-קיום, סובלנות והבנה בין העדות השונות במרוקו".
ראש ממשלת מרוקו עבד אלאילה בנקיראן הדגיש בטקס לכבוד שיקומו של בית הכנסת העתיק בעיר פס את מחוייבות ממשלתו להבטחת חופש-הפולחן הדתי של יהודי מרוקו.
יש לציין כי במרוקו חיים כיום כ-5000 יהודים בקזבלנקה, מרקש, טנג'יר ופס. בית הכנסת שוקם בעזרת תרומה נדיבה של גרמניה, ונחנך בנוכחותם של דובר הפרלמנט הגרמני נורברט לאמרט, יועץ המלך אנדרי אזולאי, שרים בממשלת מרוקו וראשי הקהילה היהודית. ראש ממשלת מרוקו אף השתתף בתפילה מיוחדת לרגל האירוע.
