נראה שמעולם לא הייתה שמחה גדולה כל כך בעולמו של הסיטרא אחרא. יהודים יוצאים איש נגד רעהו, משמיצים ומאיימים לכלות חלקים בסיסיים מיסודות העם, והוא - הסיטרא אחרא – צוחק.
בעוד נדמה כאילו המפלגה הדתית-לאומית אינה מעוניינת בחרדים לצידה בממשלה, ונציגים מן הציונות הדתית דורשים מהחרדים "שוויון בנטל", יצאו כמה ממנהיגי החרדים בהצהרה שיחברו לשמאל בדרישה לפנות ישובים מארץ ישראל המקודשת. וכן הטענה העיקרית הנשמעת שם היא – אין להם טענות ללפיד (טוב, הוא יושב על כיסא שמתאים לו), אבל בנט, אוי בנט! בנט מבחינתם הוא המקור לצרתם. מישהו בוודאי משפשף אוזניו ועיניו ולא מבין מאיפה זכה להצלחה הגדולה הזאת. איך יוצאים הם איש נגד אחיו. איזו שמחה! באמת.
ובקרוב, כשיגיע אובמה ירום הודו לארץ עם דרישות לפרק את המדינה, הוא ימצא פה כר נוח למזימתו. הוא ימצא יהודים היוצאים זה נגד זה במטרה אחת: לפרוק את המדינה מכוחה, מיסודותיה המקודשים, שהם התורה והארץ. ועל הרקע הזה – מה הבעיה לבוא בדרישות הזויות?
הלב והנשמה
החרדים הם הלב של המדינה והמתנחלים הם הנשמה המפעמת בה, וכדאי שידעו להפעילם ביחד. זה הרבה יותר בריא למדינה ולבניית ארץ ישראל השלמה. ובינתיים אנחנו שומעים רק השמצות הדדיות בין שני המגזרים החשובים האלה, בעוד השמאל נח מעמל חייו, שבע ומרוצה.
אבל כשיהפכו את קופות המדינה ויגלו שהן ריקות, ידעו טוב מאוד את מי להאשים – את החרדים, את המתנחלים, את החרדים ושוב את המתנחלים וכן הלאה כפזמון חוזר ומעצבן.
אז אולי משום כך מנסה כל אחד מהם לחבור למשמיציו ובכך להשאיר את האחר לבד על כס הנאשמים. יש לכל אחד מן המגזרים האלה תפקיד חשוב בחיי המדינה. תפקיד העושה אותה מדינה יהודית. לא מדינה ישראלית. את זה יכולנו גם באוגנדה.
שהציונות הדתית תתרכז בדרכה – במה שהוא פאר המגזר והדרו - הקמת יישובים, ישיבות הסדר ושירות לאומי. והחרדים ימשיכו בדרכם – לימוד תורה ושמירה על דרך אבותיהם.
ושוויון בנטל? פינוי-שינוי? את זה אפשר להשאיר ללפיד, לשלי, למרצ ועוד. למה לעשות את העבודה במקומם?
