תעמלנים
כמו במודל הנדוש - מקדמים את סיכויי המועמד לזכות בפרס המיוחל באמצעות כמה ליטרות של שנאת יהודים ושנאת ישראל, שמתיזים לכל עבר בקרב הגויים, המצביעים. בינתיים זה לא עבד ל
עמוס עוז בפרס נובל לספרות ולא עבד לשלושת הליצנים, שרצו לקבל השנה את האוסקר על סרטיהם הדוקומנטריים, שמשרתים את תעמולת האויב..
השאלות היחידות, שמציקות לי, הנה מדוע מימנו בכספי את הרפש של דרור מורה ושל עימאד בורנאט ושל גיא דרורי? ולמה יש גיבוי ממלכתי לסרטים הללו?
לא כך
עוד משהו, שגנבתי מפייסבוק:"אמא, כמה פעמים אמרתי לך: לא צריך ללקק את האצבע לפני שמעבירים תמונה באייפד?"
חגבים
לא היו ימים טובים, כנראה, לשכניי בנווה שלום - השכונה התימנית בצפון נתניה - כמו הימים, שלהקות ארבה פשטו על שדותינו לפני מלחמת סיני. הלכנו בעקבותיהם, וראינו אותם הולכים בעקבות החגבים (כשר - ויקרא י"א, כ"א - אך שנוי במחלוקת) בהמוניהם, מכים בפחיהם, ומלקטים פחים עמוסים במעופפים.
אחרי הרבה שנים הוצע לי בטקסס לאכול ארבה מטוגן, כמיטב המסורת המקסיקנית. סירבתי. משום-מה, החֶרֶק (מה לעשות?! - כך זה בעברית, כמו ילד) אינו מתאים לחִכי.
ברוב העולם אוכלים כל מיני חרקים, כיוון שהם עתירים בחלבון; וזה הצד החיובי היחיד בחרקים הללו. כשהייתי נער הוצג הסרט, מונדה קאנה, שאחד הקטעים המוזרים בו היה אכילת נמלים במזרח אסיה.
למעוניינים בצד הקולינארי של המזיק המכונף - הנה המלצה.
ארבה המדבר (זה שמו הרשמי) מגיח מדי פעם, בלהקות אדירות בנות מאות אלפי חגבים רעבתניים, שאוכלים הכל, ואין יודעים על תהליכי התאגדותם, שמשמידות כל מה שנקרה בדרכן. "יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל" - תיאר הנביא יואל בן פתואל (א', ד').
ריבוי השמות (עשרה) במקרא לארבה מלמד על כך, שהיה נפוץ ומוכר למדי בארצנו.
מכת הארבה היא השמינית בעשר המכות על מצרים. גם כאן התיאור מדהים ביופיו ובדיוקו: "... וְרוּחַ קָדִים נָשָא אֶת-הָאַרְבֶּה. וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָנַח בְכל גְבוּל מִצְרַים כָבֵד מְאֹּד ... וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶחְשַך הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י', י"ג-ט"ו).
בספר דברים ארבה הוא עונש על חטאים, וכדי להתגבר עליו מכריזים תענית.
הארבה יכול לצלוח מכשולים, ושום דבר כמעט אינו עוצרו - אפילו לא מכשולי-מים. דרך עתיקה לגרשו - יצירת רעש והכאה על פחים, כפי שעשו שכניי - נחשבת כיום למטרד, כיוון שהיא מפריעה לסימון שיטתי של שטחי הרביצה של הארבה להכחדתו.
אחת המכות הקשות ביותר הייתה בשנת 1915. במהלכה הקים אהרן אהרונסון בזיכרון-יעקב את מחתרת ניל"י, שראתה את הנולד (שלא כאחרים), וסייעה לבריטים לכבוש את הארץ מידי הטורקים. השלטונות העותמניים חייבו אז כל אדם מעל גיל חמש-עשרה ללקט שישה-עשר ק"ג של ארבה, או לשלם קנס גדול. לא דווח מה נעשה בערמות הארבה, שנאספו ברחבי הארץ.
במאי 1945 פשט ארבה על עמק הירדן, ועשר שנים וחצי אחר כך פשט ארבה על הארץ, והגיע אפילו לתל אביב ולשרון, ונבלם רק על-ידי החורף.
כעת, 49 שנה אחר כך, הגיחו שוב נחילי ארבה ממצרים, דווקא כשהחורף החליט לתעתע בנו. מעניין לבדוק את הדיווחים על המכה, ולראות עד כמה דלוח הסיקור - בלי עומק ובלי הבנה, כאילו קוראים הכתבים בלית ברירה הודעות משמימות לעיתונות; והרי זה סיפור מעניין, שמעלה הזדמנות לדון בהדברה ובהדברה ביולוגית.
סכר דגניה לא נפתח
בנימה סנסציונית הבטיחו לנו בתחילת עונת הגשמים, שהכינרת תתמלא, וסכר דגניה ייפתח אחרי כעשר שנים. כמה מתוקות האשליות, וכמה חריפה ההתפכחות מהן.
היה חודש ינואר גדוש בגשמים, ובעקבותיו הגיע חודש פברואר, שהיה דל מאוד. עוד מעט פסח, חג האביב, ובסך-הכל אפילו לא הגענו לממוצע הרב-שנתי. אומנם הכינרת התמלאה, וביום עיון במכללת כינרת השתקפה הכינרת המלאה מהחלונות הגדולים של ספריית המכללה, והתחרתה בנושא הדיון - אך זה לא הלם את ההבטחות, שפוזרו בלא-משים.
טעים ב"קולוניה"
/BU>
באמצע ביקור עבודה בפרדס-חנה וביקשנו תפריט טבעוני במסעדת קולוניה (המושב 33, פרדס-חנה-כרכור; טלפון 04-6372040). המלצרית (שנתנה לנו טיפול כמעט אישי - כנראה, כיוון שהיה יום ראשון, והמסעדה לא הייתה מלאה) החליפה את התפריט הצמחוני, שהוגש לנו.
בחרנו בעסקית טבעונית, ולא הצטערנו - כיוון שקיבלנו הרבה אוכל טוב וטעים.
הסלט הירוק תובל היטב, וקושט בגזיזי גזר. מרק העדשים שלי, שהעשרתי בנתזי מיץ לימון טרי, היה מעולה ובכמות יפה.
בחרתי בשקשוקה טבעונית - חצילים וטופו, ששחו בתוך רוטב עגבניות פיקנטי וטעים. אליה הצטרפו צלוחית זיתים, צלוחית טחינה, סלט קצוץ גס שתובל היטב ולחם מלא לפי בחירתי. ממול בחרו בתבשיל סיציליאני - עדשים ובורגול עם בצל מטוגן, עם טופו ועם אגוזים - תאווה לשפתיים.
המקום שקט מאוד וסימפטי. אפילו ניסו לעזור בייעוץ למתכוני ה"סדר".
השירותים נקיים ונעימים והחניה בשפע.
עם שני בקבוקי סודה, שני קפה ומלאבי מחלב קוקוס - שילמנו 140 שקלים.
הסיכום: כדאי היה לטרוח למצוא את "קולוניה".
התפטרה
אוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף שבגרמניה הודיעה, כי שללה את התואר דוקטור, שהעניקה לאנט שאבן - בעקבות העתקה שיטתית ומכוונת של חלקים מעבודת הדוקטורט שלה ובשל כתיבה שאינה מתאימה לרמה האקדמית הנדרשת.
בעקבות זאת התפטרה שאבן מתפקידה, כשרת החינוך של גרמניה.
ואני תמה - היכן הדוגמה האישית?! היכן האחריות?! ומה יקרה אם התקדים המסוכן ישמש אחרים (כמובן, אלא אצלנו)?!
