בעוד כמה ימים יישבו היהודים בכל העולם - דתיים כחילונים, ימנים כשמאלנים, ויספרו בפעם השלושת אלפים (מי סופר?) את סיפור יציאתנו לחירות ממצרים והפיכתנו לעם חופשי. תנועות החירות בארה"ב אהבו לצטט את אמירתו האלמותית של משה "שלח את עמי". אנחנו יודעים שהמטרה לא הייתה שילוחם למדבר, אלא קבלת חוקה עליונה כדי להגשימה בכנען, ארץ העברים שהייתה לארץ ישראל. לשם היו מועדות פניהם מלכתחילה.
כי זאת האמת, אדוני הנשיא, העם היהודי חזר הביתה. לא בגלל השואה חזרנו, אלא כי זה האתוס שעליו גדלנו משך דורות רבים. לחזור הביתה משמעו לירושלים ולגב ההר - שם התגבשנו מחברת נוודים לעם בטרם הומלך מלך בישראל, ובטרם נכנס דוד לירושלים. זאת תעודת הזהות שלנו - זהות שנגנבה בידי ערביי האזור שנהרו לכאן ברובם בשלהי המאה ה-19 והלאה, עם ההתיישבות הציונית, וביתר שאת - לאחר שבריטניה קיבלה מנדט על פלשתינה לממש את הצהרת בלפור - הקמת בית לאומי לעם היהודי.
השם "פלשתין" גזור מהכינוי "פלשתינה", שהעניקו הרומאים במאה השנייה ליהודה על שם הפלשתים - גויי הים המקראיים שפלשו לכאן בשלהי האלף השני לפנה"ס. בכך, הם ביקשו לנתק את זיקת היהודים לארצם. זה לא הצליח. רומא נעלמה ויהודה נשארה ושמרה אמונים לציון. הקמת מדינת ישראל הייתה הביטוי לחיוך היהודים בכל הדורות - צחוק האמונה - שיבוא יום ונחזור הביתה.
אגב "פלשתינה". האם יש עם בעולם ששפתו אינה מסוגלת לבטא נכונה את שמו של חבל הארץ שהוא טוען לבעלות עליה? דוברי הערבית מכנים את ארצנו "פלשתין" בפ"א רפה; אין בשפתם פ"א דגושה. כמו רוב הכיבוש המוסלמי בעולם, גם כאן, השתלט האיסלאם על ארץ לא לו, הכריח את יהודי הארץ להתאסלם או לעזוב. הדבקים באלוהי ישראל יצאו לגלות, והדבקים בארץ - התאסלמו. בתחילה למראית עין; בדורות הראשונים חיו כאנוסים, 700 שנה לפני אנוסי ספרד. עם הזמן נעלמה זהותם הראשונית, אבל עדיין נותרו אצל ילידי המקום האותנטיים מנהגי יסוד יהודיים. עד היום אופים מצות לפסח בכפרים בדרום הר חברון.
גם נרות לחנוכה מדליקים שם, וזקנים פלשתינים צמים ביום הכיפורים. מבנה כיפת הסלע לא הוקם מעולם כמסגד (בניגוד לאל-אקצה), משום שמלכתחילה נועד לשמור את מקומו של מקדש היהודים. עם השנים הבינו ערביי המקום את חשיבות הר הבית לזהות היהודית, ולכן הם משתדלים להשמיד את השרידים ההיסטוריים של העם היהודי במקום הכי מקודש לו.
כי זאת יש לדעת, מאת השנים האחרונות לימדו את המפוכחים, שבניגוד לשיח הרווח בקרב יועציך, הסכסוך בינינו לשכנינו אינו סביב טריטוריה. המשפט העברי מדבר על "שניים אוחזים בטלית; זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי"; מקרה קלאסי, שלכאורה מתקיים גם בסוגיה המדינית המוטלת לפתחנו. הדין הפשוט הוא "יחלוקו". ואכן, למרות השקרים שערביי האזור הלעיטו את העולם ביחס לארצנו, תמיד הסכמנו לחלוק את כבשת הרש שלנו עם שכנינו. זה החל בקריעתה של א"י המזרחית בידי בריטניה והעברתה לשושלת ההאשמים הסעודית, המשיך בהסכמת היישוב העברי לחלוקת הארץ כמעט בכל קונסטלציה שהוצעה לו והסתיים בהסכמי אוסלו ובהינתקות.
