כפי שהדברים נראים כיום, ימיו או שבועותיו של בשאר אלאסד בשלטון - ספורים. קואליציה של ארגונים ג'יהאדיסטיים סוניים תצליח להכריע שלטון של מדינה ערבית, למרות שזו השתמשה בכל ארסנל הנשק המצוי בידה - כולל טילי סקאד - על-מנת לשרוד. במהלך השנתיים האחרונות נחצו בסוריה כל הקווים האדומים, ושני הצדדים שקעו לתוך מאבק מלוכלך ומכוער, ללא כל מגבלות מוסריות או חוקיות. עשרות אלפי אזרחים, נשים, ילדים וזקנים נרצחו באכזריות; מאות אלפי בתים ודירות הפכו בלתי ראויים למגורי אדם; תשתיות המדינה קורסות; הכלכלה משותקת והמדינה כמסגרת ארגונית מתפרקת.
ההצלחתה של הקואליציה הסונית (טורקיה, קטר, סעודיה, ירדן) לחסל את השלטון העלאווי הכופר הנתמך על-ידי קואליציה שיעית (אירן, עירק וחיזבאללה) עלולה לעורר גל של טרור במדינות ערב, ובעיקר בעירק ובטורקיה, שכן קבוצות מדוכאות במדינות אלו - כמו הסונים בעירק והכורדים בטורקיה - ישאבו עידוד מהצלחתם של ארגוני הג'יהאד הלוחמים בסוריה, ומהשיטות שנקטו במלחמתם נגד השלטון. במלחמה המזוהמת בסוריה אין צדיקים לעומת רשעים, שכן השלטון והמורדים כאחד נקטו שיטות בלתי אנושיות, בלתי חוקיות ובתי מוסריות. שני הצדדים ביצעו פשעים נגד האנושות כשחיסלו קבוצות של אזרחים ללא הבחנה, ושניהם דיכאו והשפילו אזרחים חסרי ישע.
מיד עם תחילת האירועים האלימים, גילו המורדים שכל פעם שהם מופיעים באזור פתוח, מצליחים כוחות השלטון להשמידם בקלות רבה, ולכן העבירו את פעילותם לאזורים העירוניים המיושבים בצפיפות. בכך הם הפכו את האזרחים למגינים אנושיים, מבלי שנשאלה דעתם על כך, וגררו אל תוך המרד ערים ושכונות שתושביהן לא היו מעוניינים מלכתחילה להיכנס אליו.
אבל המאפיין הבולט ביותר של המרד בסוריה הוא הפיכתו לאבן שואבת לג'יהאדיסטים מכל חלקי העולם הערבי והמוסלמי שמיהרו לסוריה כדי לקחת חלק בג'יהאד נגד העלאווים הכופרים ושלטונם העריץ. כיום נמצאות בסוריה מאות קבוצות לוחמות, לא רק מעירק, סעודיה ומרוקו, אלא אף ממדינות מוסלמיות לא-ערביות, כמו טורקיה, בוסניה, צ'צ'ניה, אפגניסטן ועוד.
ארגונים ג'יהאדיסטיים משנים תכופות את המבנה שלהם: קבוצות מצטרפות, אחרות פורשות ומקימות ארגונים אחרים, כשהמטרות דומות רק בחלקן. מאפיין נוסף של ארגונים ג'יהאדיסטים הוא חשיבות המנהיג, המפקד. ביחידה צבאית, אם מצליח האויב לחסל את המפקד ואת שכבת הקצונה המקיפה אותו, בדרך כלל תתפקד היחידה באופן חלקי ולקוי. בארגונים ג'יהאדיסטיים המנהיג אומנם חשוב מאוד לתפקוד הארגון, אך מבחינה מבצעית יכול כמעט כל אחד מחברי הקבוצה להחליפו. לכן, חיסול ממוקד של ראש ארגון ג'יהאדיסטי אינו גורם בדרך כלל לשיתוק הארגון ולחיסולו. הדוגמה הטובה לכך היא ארגון "אל-קאעידה": אוסמה בן-לאדן נאלץ להתחבא מאז סוף 2001 ובהמשך חוסל. אך הארגון לא חדל לתפקד כשבן-לאדן וסגנו איימן אלזוואהירי ירדו למחתרת.
"הדרך מדמשק לירושלים עוברת דרך ביירות"
אבל היתרון הגדול ביותר של ארגון ג'יהאדיסטי על צבא סדיר הוא שארגון ג'יהאד אינו מטיל על עצמו את המגבלות החוקיות והמוסריות שצבא סדיר אמור לפעול על פיהן על-פי החוק הבינלאומי. התעמולה הג'יהאדיסטית מגייסת את היושב במרומים כשחקן חיזוק המקנה מוטיבציה שמיימית ללוחמים, בעוד שצבא רגיל יכול לעורר את חייליו באמצעות מסר אנושי - לאומי, פטריוטי או אזרחי.
תכונות אלו של ארגונים ג'יהאדיסטיים נותנות להם יתרון גדול על ארגונים צבאיים של מדינות, וזה ההסבר לכך שדווקא ארגונים אלה מצליחים להרוס מדינת משטרה כמו סוריה ולמוטט משטר דמים אכזר וחסר מגבלות, כפי שהיה משטר אסד מאז תפס חאפז אסד את השלטון בנובמבר 1970. הטנקים, המטוסים, הטילים, ואפילו הנשק הכימי לא עזרו לשלטון מול מאות מיליציות חמושות בנשק פשוט הרבה יותר אבל חדורות אמונה דתית, שחבריהן מוכנים למות בכל רגע, ולכן לא ניתן להרתיעם באיום על חייהם. להפך: ככל שעלתה רמת האכזריות שהפעיל השלטון, כך התגברה המוטיבציה של הג'יהאדיסטים להפילו, גם במחיר חייהם.
על צבא של מדינה המנסה להילחם בקבוצות ג'יהאדיסטיות להתאים את עצמו לכך שחוקי המלחמה הקונבנציונלית אינם מקוימים ואינם יכולים להיות מחייבים כאשר צד אחד אינו מכפיף את עצמו אליהם. צבא המגביל את עצמו בהתאם לחוק הבינלאומי ומנסה להילחם נגד מיליציה שאינה עושה זאת, הפסיד את המערכה לפני שנכנס אליה.
נראה כי קריסתה הקרובה של סוריה מוכיחה כי מלחמת גרילה יכולה להיות יעילה יותר ממלחמה קונבנציונלית, וכי ג'יהאד חסר פשרות יכול להפיל אפילו משטר אכזר וחשוך, גם כשאינו מטיל על עצמו מגבלות של זכויות אדם, כמו המשטר הסורי. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים כשמדובר במדינה המגבילה את עצמה לחוקי המלחמה ולעקרונות זכויות האדם.
היום ארגוני הג'יהאד הלוחמים בסוריה מצהירים בפה מלא ש"הדרך מדמשק לירושלים עוברת דרך ביירות". המשמעות היא שאחרי שיחסלו את אסד בדמשק, הם יגיעו לביירות במטרה להשליך את נבלתו של חסן נסראללה לפח האשפה של ההיסטוריה, ואחר כך ימשיכו את דרכם לישראל לסלק גם אותה ממפת העולם. כדאי אפוא לנסראללה להתייחס ברצינות לאיומיהם, וגם על ישראל להתכונן למלחמה שלא הורגלנו אליה בעתיד הלא רחוק.
הבעיה אינה מתמקדת בישראל: ארגוני ג'יהאד - שחלקם ממומנים בכספי הנפט מסעודיה, קטר, האמירויות או אירן - פועלים בגלוי לא רק בסוריה אלא גם בפקיסטן, אפגניסטן, אירן, עירק, במצרים, אלג'יריה, לוב, סומליה, מאלי, ובעוד מדינות. ארגוני ג'יהאד נוספים הממומנים בכסף סוני מן המפרץ או בכסף שיעי מאירן, פועלים בחשאי כמעט בכל מדינות העולם. אין מקום המחוסן מפניהם.
