למרות שאיפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בבתי הקונגרס האמריקניים, מגדירה את עצמה כארגון אמריקני, יש לה מדיניות ידועה היטב שלפיה הארגון תמיד יתמוך במדיניותה של ממשלת ישראל, במיוחד כאשר זו אכן מבהירה לאיפא"ק מהי אותה מדיניות.
כך היה למשל ב-1993, כאשר ישראל עשתה תפנית חדה והכירה לראשונה בארגון הטרור אש"ף, ואיפא"ק אימץ בעקבותיה את המדיניות החדשה. זה היה מהפך רדיקלי לעומת מה ששמעתי כשסיקרתי את ועידת איפא"ק במאי 1987, כאשר משלחות של איפא"ק צעקו בקצב יחד עם מזכיר המדינה האמריקני ג'ורג' שולץ:
HELL NO PLO!
ועידת איפא"ק שהתכנסה במאי 2005, לאחר שממשלת ישראל החליטה לגרש את תושביהם של גוש קטיף וצפון השומרון, הציגה לראווה קומץ בלתי מייצג, בלשון המעטה, של ישראלים תושבי הגוש שבתיהם עמדו בפני הריסה, ששיבחו את ממשלת ישראל על "פעולות השלום" שלה.
השנה, הציפייה הייתה ששוב תתמוך ועידת איפא"ק במדיניותה של ממשלת ישראל. במשך השנתיים האחרונות, ראש המשרד לעניינים אסטרטגיים השר
משה יעלון, יחד עם מטה עבודה של ממשלת ישראל שפעל מתוך משרד ראש הממשלה, עסקו בנושא ההסתה שמנהלת הרשות הפלשתינית נגד מדינת ישראל והעם היהודי.
ב-28 לפברואר, שבוע לפני ועידת איפא"ק, הוצגו הממצאים בפני האו"ם. הללו הוכיחו כי אש"ף והרשות האדמיניסטרטיבית שלו - הרשות הפלשתינית - נוקטים מדיניות עקבית של מלחמת הסתה באמצעות מערכות החינוך, משרד התקשורת הפלשתינית ושלושת העיתונים הרשמיים של אש"ף, שעיקרה הוא כי יש לשחרר את כל "פלשתין". כל זה בעוד שאש"ף מהדק את קשריו ואת שיתוף הפעולה שלו עם ארגון הטרור חמאס - שנגדו ציפתה ישראל שה"פרטנר לשלום" יאבק.
על-מנת לוודא שהקהילה הפרו-ישראלית תדע יותר על מערכת ההסתה הזאת, כינסו בכירים בממשלת ישראל את הצוות המקצועי של איפא"ק להתייעצות והוגשה בקשה רשמית שאיפא"ק תכלול את נושא מלחמת ההסתה הפלשתינית בסדר היום של ועידתה.
אכן, במהלך ועידת איפא"ק 2013 התקיימו דיונים שעסקו במגוון האיומים הקיומיים על מדינת ישראל. אך נושא ההסתה הפלשתינית לא הועלה כלל על סדר יומה של הוועידה שהתקיימה ב-3 במארס. גרוע מכך, הוועידה הציגה בחום את שר הביטחון היוצא,
אהוד ברק, שנותר לו שבוע בלבד עד לסיום תפקידו. הוא הגיע לוועידה כשבשורה חגיגית בפיו: על ישראל יהיה להכיר -
חד-צדדית - במדינה פלשתינית, ללא כל אזכור של ההסתה הפרועה שהרשות הפלשתינית ממשיכה לשדר לעם הערבי-פלשתיני ולעולם הערבי בכלל.
אם לא די בכך, קיים איפא"ק סדנאות עם פקידים בכירים של מחלקת המדינה האמריקנית ששיבחו את הישגיהם של הרשות הפלשתינית ושל ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד, בלי שאנשי איפא"ק טרחו להזמין אפילו מומחה אחד שיציג את ההסתה המכוונת בבתי הספר ובתקשורת הפלשתינית תחת שרביטו של אותו פיאד, שבאמצעותה הם ממשיכים לקדם את "זכות השיבה" ואת המאבק המזוין לשחרור "פלשתין" - כל פלשתין.
היה יכול להיות שלום כבר מחר בבוקר
לאחר מכן, הציג איפא"ק את דוד מקובסקי עמית "מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון", ששיבח את כוונות השלום של
מחמוד עבאס. מקובסקי סירב לענות על השאלה בדבר הימנעותו של עבאס מלהביע אפילו במילה מסר של שלום ברשות השידור הפלשתינית הרשמית, וגם לא ראה שום בעיה בכך שעבאס, במסר שלו לשנה החדשה ל"עם הפלשתיני" (שנצפה על גבי מסך ענקי בעזה לקול תשואות של המוני פלשתינים שזעקו קריאות קרב קצובות), ניצל את המעמד החגיגי להודות, לשבח ולהלל את ה"שהידים" רוצחי היהודים וסיים את מסר ה"שלום" שלו בשבחים למורשת של בעל בריתו של היטלר - המופתי חאג' אמין אלחוסייני.
מקובסקי ביטל בזלזול את התוכן של תוכנית הלימודים החדשה של הרש"פ להשגת זכות השיבה באמצעות "מאבק מזוין", באומרו כי "הסכם פוליטי יותר חשוב מבזבוז זמן על עניינים כאלה".
במקום שאיפא"ק יביא מומחה הרהוט בשפה הערבית שיאזן את נקודת המבט של מקובסקי ושיציג דוח ענייני בדבר המסר הרשמי של הרש"פ כפי שהוא מועבר בשפה הערבית (ההפוך ממה שהם משדרים לעולם המערבי באנגלית), הזמין איפא"ק את ראש השדולה הפלשתיני האפקטיבי ביותר בוושינגטון, מוחמד עומרי, ראש "המטה האמריקני עבור פלשתין", שדיבר בפני קהל של 1200 איש בצורה משכנעת במושב שהוקדש לו באיפא"ק. עומרי טען כי היה יכול להיות כבר שלום מחר בבוקר, לו רק נסוגה ישראל מן השטחים שכבשה במלחמת 1967.
באיפא"ק לא ראו לנכון לאזן את דבריו של עומרי באנשי שדולה נגדית למען ישראל.
איפא"ק אומנם ייעד מושב בנושא רפורמה באונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם - נושא המונח כעת על סדר יומה של ממשלת ישראל. איפא"ק הציג שני מומחים שדיברו ברהיטות על הצורך לבצע רפורמות במדיניותה של אונר"א - המקבלת 30 אחוז מתקציבה מארה"ב - המעודדת באגרסיביות את זכות השיבה.
נושא שהועלה לדיון הוא כי על אונר"א להיפטר מקבוצות הטרור שהשתלטו על בתי הספר של אונר"א והאיגודים המקצועיים בעזה. למרבה הפלא, איש הצוות מטעם אונר"א הגן בתקיפות על אונר"א, באומרו כי אונר"א כבר נפטר מהשפעת המחבלים, ואף הכחיש כי חמאס השתלט על בתי הספר שבניהולה ועל האיגודים המקצועיים בעזה. איפא"ק לא ראה לנכון להביא מומחים בנושא שיציגו עובדות ומחקרים המוכיחים מעל לכל ספק כי אונר"א אכן נמצא תחת שליטתו המוחלטת של חמאס.
התנהלותה של ועידת איפא"ק האחרונה מעלה שאלות יסודיות: עבור מי איפא"ק משתדל, ומה קרה לתמיכתה העקבית של השדולה במדיניותה של ממשלת ישראל.