"שחיתות פוליטית": מחקר מקיף, אבל

ספרו של דורון נבות עוסק בשחיתות הפוליטית אותה הוא מגדיר כ" שימוש בלתי הולם בכוח ציבורי במטרה לקדם אינטרסים פרטיים של בעל הכוח". הספר מתאר ומנתח מקרי שחיתות פוליטית ופרשות ציבוריות בישראל מאז קום המדינה ועד היום ומתמקד לשם כך בפועלם של נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים, קרי מי שעומד בראש הפירמידה השלטונית" (עמ' 11). במקום אחר הוא כותב ש"המחקר שלפנינו מתייחס אל שחיתות פוליטית כאל קטגוריה נורמטיבית ופוליטית גם יחד, ולא כאל קטגוריה משפטית"( עמ' 33). אולם מעבר לרמת הניתוח בה עוסק המחקר - בכירים, עולה בכל זאת השאלה, מהו תחום המחקר הראוי: ח"כ"ם בזרוע המחוקקת ובכירי הביורוקרטיה הממשלתית בלבד? ומה לגבי הזרוע השופטת? החוקרת (המשטרה) ששייכת למבצעת כמו גם מערכת הביטחון עתירת המשאבים? המחבר רואה בספרו השלמה לספרים שכתב בתחום שחיתות פוליטית: תולדותיה של מושג שנוי במחלוקת, וגם ספרו המשותף עם מרדכי קרמינצ'ר נאווה בן אור, עמיר פוקס וגיא ורטהים-מרמה והפרת אמונים: בחינה ביקורתית והמלצות לשיפור החקיקה וגם ניגוד עניינים במרחב הציבורי: משפט תרבות, אתיקה פוליטיקה. אין ספק שמדובר במחקר חשוב, עאשר השחיתות בישראל מהווה אחד מהנושאים המרכזיים המטרידים את דעת הקהל בה. מבחינה זו יש תרומה רבה למחקר שהוא חלק ממחקר רחב יותר מקיף ושיטתי בתחום זה. על פניו ברור שספר זה יהיה ספר חובה לסטודנטים הלומדים: קרימינולוגיה, סוציולוגיה, ניהול ומדע המדינה.

איפה ההתייחסות לשחיתות במשטרה ובזרוע השופטת?

לצד התשבחות יש להעיר על הליקויים שמצאתי בספר. בביקורת זו ברצוני להתמקד ברשימה הביבליוגרפית. זו רשימה מרשימה של שמונה עמודים בעברית ועוד שישה באנגלית. אבל דומה שנשמטו ממנה מספר ספרים. לא מצאתי בה את: "דפוסים של שחיתות, וחריגה מנורמות מקובלות במוסדות ציבוריים בחברה הישראלית", שהינו ספר לימוד בקורס במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים שערכו הראשי היה ראובן כהנא. אין בספר התייחסות לשחיתות במשטרה ובזרוע השופטת. מידע שאינו מחקרי, אך אמפירי ניתן למצוא בסדרת ספריו של החוקר הפרטי כיום, ובעבר חוקר אצל זיגל, מיכאל רז, שהוציא את הספרים: מדינה במחדליה(1990), למשפט ברשע(1994 ), דמי אחיך, על שלטון הקליקות ובעיית הצדק במדינת ישראל (2000),ופרקליטות נגד יהדות על סף תהום, על שלטון הקליקות ובעיית הצדק בישראל, הרשעות חפים מפשע- נזקים, השלכות ותימוכין מהמקורות(2004). בהקשר זה יש לציין גם את ספרו של שלמה אבני: "מי ישפוט את השופטים" (1991) שכתב על מקרה אישי של שחיתות עו"ד ומבקר עירייה שהיה גם שופט,וחיים אילת שמו, כשעל כריכת הספר מופיעה המחאה שעליה כיתוב שאינו משתמע לשתי פנים: "שלמו לפקודת השקרן והרמאי השופט חיים אילת". נוגע לתחום זה הוא ספרו של עזריאל שבתאי, מי שמאבקו ביטל את מס רכוש(תוך שהוא מקים עמותת נמ"ר-נפגעי מס רכוש), ששמו מעיד על תוכנו:"מערכת המשפט במשפט ציבורי, על ביטול מס רכוש ועל מערכת המשפט"(2010). במיוחד יש לתת את הדעת על מערכת הביטחון. כך למשל פורסם ב" דה מארקר"(29.1.13) ש"ישראל חברה בקבוצת המדינות שלא עושות די למניעת שחיתות במערכת הביטחון, הפועלת תחת מעטה חשאיות רחב מדי - כך מראה דוח של ארגון השקיפות הבינלאומי שבמרכזו בברטניה". בדוח עמותת שקיפות בינ"ל ישראל נכתב ביחס לשנת 2012 ש"ישראל ממוקמת בקוצה D + כבעלת סיכון גבוה לשחיתות במגזר הביטחון". תחום שאין המחבר מתייחס אליו הוא תחום הרפואה ובו יש לציין את ספריו של הרופא הביקורתי יולי נולדמן : קטל ברפואה, עדות אישית (1986),בלי הרדמה, מדריך לאזרח חולה(1987). מאידך ספרו של נבות נכתב מתוך ראיה מסכמת ולא חוקרת של פרשות שונות, אך מביא רבות בחתך כרונולוגי היסטורי, ורבות ובעשורים האחרונים כמו למשל פרשת בראון-חברון, העמותות של ברק, פרשות לוד גינתון והאי היווני, אגנקס מחקרים, הרשעת שלמה בנזרי, העמדת צחי הנגבי לדין השר הראשון שהועמד לדין על מעורבות במינויים פוליטיים, פרשת סיטי טאואר, ההסכם בין "החברה לישראל" לממשלה בעניין "בתי זיקוק לנפט בע"מ", פרשיות אהוד אולמרט ועוד. בשורה התחתונה יש לספר זה משום תרומה רבה הן בעצם העלאת הנושא והן בגודש האמפירי שלו.