מכתב גלוי לנשיא אובמה

נשיא נכבד, אומרים, שהאמריקנים "מחויבים" להשיג פתרון לסכסוך שלנו עם הפלשתינים, אבל אולי איפכא מסתברא: הם הבעיה ולא הפתרון, מפני שציפיית הערבים ללחץ אמריקני עלינו רק מקצינה את עמדתם? תינוקת בת שנתיים נאבקת עכשיו על חייה, ואמה ושתי אחיותיה פצועות. הן הותקפו באבנים בהתפרעויות בשומרון לקראת ביקורך. גם אתה יודע מניסיונך, שדרישתך להקפיא את הבנייה בהתנחלויות כתנאי לחידוש המו"מ מנעה את השיחות עד היום. שליט רמאללה אינו יכול להיות פחות אדוק מן האפיפיור האמריקני. 'האביב הערבי הוא חלון הזדמנויות', מאותתים לנו מסביבתך, 'עכשיו תוכלו לדבר ישר אל הרחוב שלהם'. ואולי איפכא מסתברא? רק דיקטטורים יכלו לחתום איתנו על הסכמים (חסרי ערך) ודווקא הרצון האותנטי של ההמונים שולל כל מו"מ וכל הסכם? ואיזה "קבלות" יש לאמריקה לתבוע מאיתנו עוד ועוד שטחים ולקרב כך את הסכין הערבית אל גרוננו: אמריקה, שעם כל כוונותיה הטובות נסוגה מעירק אובדת עצות והשאירה אותה מרוסקת, נופלת כפרי בשל לזרועות אירן? או אמריקה שנותרה חסרת פתרון באפגניסטן מול הטליבאן, שבלוב לא ראתה את הנולד וגם במצרים טעתה בגדול? בצדק אתה חושש עכשיו לשרוף את אצבעותיך גם בסוריה ובנו אוחזת צמרמורת - לו שמענו לעצת קודמיך, אל-קאעידה הייתה משכשכת היום רגליה בכינרת! "באביב הערבי" הזה לוב, עירק, סוריה, לבנון ואולי גם ירדן מתגלות כפיקציות, האם זה בדיוק הזמן לייצר פיקציה חדשה, 'פלשתינית'? "הנשיא בא לקרב לבבות", נאמר מטעמך, ושמא איפכא מסתברא - עוד דרישה להקפאת התנחלויות או להוצאת שטחים מישראל תצית כאן מריבות, תכשיל את הממשלה החדשה ואף תכניס דיסוננס במקום הרמוניה ביחסיך עם הציבור המקומי? השאיפה המוצהרת היא הסכם עם הפלשתינים. ואולי איפכא מסתברא, דווקא הנייר החתום הוא שמפריע? כי מדוע מחצית הפלשתינים היושבת בעזה, הפלשתינים אזרחי ישראל, המיליונים בתפוצותיהם וגם מרבית ערביי יהודה ושומרון מסרבים לחתום? - מפני שמשמעות החתימה היא הכרה שישראל בתוך גבולות 67' שייכת לעם היהודי ודבר זה מהווה וויתור על 'זכות השיבה' של מיליוני צאצאי פליטי תש"ח. ישראלים ואמריקנים מתקשים להבין שהעניין העקרוני הזה חשוב להם יותר מאשר עוד מדינונת מתוצרת המערב כעירק וכסוריה, המתפרקות לעיניהם. כל זה, כל עוד דורשים הסכם פורמלי, דה-יורה. לעומת זאת, דו-קיום דה-פקטו, למעשה, אפשרי והיה קיים תמיד. לא מובן, מדוע המערב מתעקש להחתים את הערבים על נייר שבעיניו נחשב לבגידה, שהינו ממילא הסר ערך כי איש לא יקיים אותו, אולם מסרבים לקבל את התוכן, את הסחורה עצמה בלי האריזה - חיים אלה בצד אלה, ללא כותרת ותווית? קבלת הצעת השמאל והאמריקנים - וויתור פורמלי על ישראל של 48' תמורת החזרת שטחי 67' - תעלה לחותמים הערבים בחייהם. איפכה מסתברא: מבלי לחתום - מרבית ערביי ירושלים משיבים בסקרים שהם מעדיפים שלטון ישראלי על פלשתיני. אם תבקר, כבוד הנשיא, בבית חולים ירושלמי, תראה יהודים וערבים מטופלים בהרמוניה ע'י רופאים ואחיות יהודים וערבים. ובקניונים שרמי לוי בנה ליד התנחלויות, תראה אידיליה של יהודים וערבים משרתים כפריים ערבים ומתנחלים יהודים. רק ינסו לכפות הסכם - והקניונים ייסגרו, החולים לא יגיעו לבתי החולים, הפועלים יובטלו מעבודה והשנאה תגבר. כך - בתוספת אלפי הרוגים יהודים וערבים - היה אחרי הסכמי אוסלו. איפכא מסתברא: לשני הצדדים נחוץ שאמריקה, ברוח טובה, תזניח אותם קצת.