את התקשורת הכתובה והאלקטרונית הציפו באחרונה כתבות על הרכב ה
ממשלה, ובעיקר מי יהיה בה, באיזה תפקיד, ומי לא. נדמה שנקודת המוצא הרכילותית - פוליטית, הייתה חשובה ומעניינת יותר את הציבור מיכולתה (או מאי יכולתה), של הממשלה לעמוד במטלות המרכזיות המצפות לה.
הדיונים בתקשורת על המשימות העומדות בפני הממשלה היו רבים, בעיות התקציב, השוויון בנטל, ישובי הפריפריה, תקציב הביטחון ועוד כהנה וכהנה. נושא אחד נעדר כמעט לחלוטין, מהדיון הציבורי, והוא קריטי לגורלנו אולי יותר מהנושאים שהוזכרו: ישוב הנגב והגליל.
בשנים האחרונות חל שינוי מהותי בנוף האנושי של חבלי ארץ אלה. בניה בהיקפים גדולים בערים הערביות בגליל (המתרחש בנגב מחייב דיון נפרד), הביאה לציפוף הבניה בתחומן המוניציפלי. הנטיה להוסיף מקומות דיור בסמוך או על בית ההורים, בו מצוי הגרעין המשפחתי היסודי, הביא להופעת בתי קומות רבים. אולם משגדלה הצפיפות, החל השטח המבונה להתפרס, ונוצרה "עטיפה" של שכונות חדשות סביב הגרעין היסודי הקיים.
תהליך זה מתרחש בשטח כבר עשרות שנים. בטווח השנים שבין 1990 ל-2010 כלומר במשך כעשרים שנה נוספו לאוכלוסיית הערים הערביות בגליל כמאה אלף נפש. רובם הגדול מריבוי טבעי, אולם קיימת גם זליגה קבועה של משפחות ויחידים מהגדה המערבית. אם על בסיס של איחוד משפחות בגין נישואים, שישראל לא ידעה לעצור בזמן, בשל התערבות חוזרת ונשנית של בית המשפט העליון, ואם על-רקע תביעה אחרת. בהערת אגב, אני מבקש לציין כאן כי אין ולו מקרה אחד שבו החליטו, אותם המבקשים היתר לגור בישראל, שהופנו (במסגרת של איחוד המשפחות המיוחל), למגורים ביהודה ושומרון... הזוגות הללו העדיפו תמיד להתגורר דווקא בישראל, שנואת נפשם...
מציאות קשה
נושא פיתוח הנגב והגליל היה תמיד נושא שולי, מעין חבל ארץ מדברי, אליו הוגלו פוליטיקאים, שגם חפצו ביקרם אך גם שאפו לנטרלם...
סילבן שלום, איש מוכשר, היה השעיר לעזאזל, שהטילו עליו את כל חטאי ישראל הללו, לפני שדרדרו אותו לתהום ה"אין כסף", שיצרה הממשלה... אומנם הממשלה, הוסיפה, על קצה המזלג, כאן נדבך, שם נדבכיים, לפיתוח הקריטי הזה בצפון ובדרום, אולם לא זיכתה אותו בתנופה הראויה. נתניהו, מילכד את שלום בדיוק כפי שמילכד ברק את פרופ' שלמה בן עמי ב-1999, כאשר מינה אותו לשר לביטחון פנים. ראשי הממשלה דאז והיום, "הצליחו" להעמיד את שני האנשים המוכשרים הללו בפני מציאות קשה ואולי בלתי ניתנת לפתרון, מציאות שגם הייתה והינה רחוקה מעיני התקשורת. כך הושגו שתי מטרות: ה"דחיקה", הן של האנשים האמורים והן של הנושאים בראשם עמדו. לשולי הדיון הציבורי, וכך כמובן נשמט העיסוק התקשורתי, בבעיה הסבוכה של חבלי ארץ אלה.
האנשים העומדים בראש הצוות החדש שינהיג את המדינה בשנים הקרובות, הצהירו והגדירו את עצמם כציונים. אכן כאלה הם. הממשלה הזו תהיה אחת הממשלות הציוניות ביותר שניהלו את ישראל. אלא שדווקא הנושא הציוני החשוב הזה, יישוב הנגב והגליל, נזכר בקווי הפעולה של הממשלה החדשה בשורות ספורות בלבד. ללא שום יחס למטלה הגדולה הזאת, הניצבת בפני העוסקים בה ובראשם השר סילבן שלום.
מאמץ התיישבותי אדיר הושקע בעשורים האחרונים בהתיישבות ביהודה ובשומרון. מאמץ זה היה נכון לשעתו, כדי למנוע בדרך המוכרת והידועה לנו - התיישבות, את השיבה לגבולות 67. הגבולות שאותן עיצבה התיישבות זו, יהיו כנראה אלה שיסמנו, סופית, את גבולותיה של מדינת ישראל.
עכשיו הזמן לראות לנוכח עינינו, את הנגב והגליל. אחרי שנים, שבהן רותקנו נפשית ומעשית, אל יהודה ושומרון, חייבים אנו לחזור ולהעמיד חבלי ארץ אלה המצויים בחצר שלנו עצמה, בראש מעיינינו.
