לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו ונזכה לגאולה שלמה. "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל". ובזכות החסד הגדול הנעשה בימים אלו בקהילת קודש "שובה ישראל", עולם חסד ייבנה, יושפע שפע רב מכל העולמות ובקרוב ממש ייפתרו כל הקשיים המציקים על הנפש ועל הגוף, כי הצער והכאב והקושי רבים מנשוא, אך האמונה והביטחון גדולים בבורא עולם, וחזקה: אין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, והכל תיקון וכפרת עוונות וייסורים של אהבה, אך יקיים בנו הקב"ה "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" ובעזרת ה' עוד בניסן ניגאל בכל העניינים "כי עת לחננה כי בא מועד".
הנה האר"י הקדוש בספר הליקוטים פרשת בא, אומר שגלות מצרים הייתה גלות הדיבור וזה עיקר גלות מצרים, עכ"ד. ועומק הדברים הוא: יסוד גלות מצרים החל כשאברהם אבינו אמר להקב"ה בברית בין הבתרים: "במה אדע כי אירשנה" ועל זה ענה לו הקב"ה: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה". על הדיבור הזה של אברהם אבינו, במה אדע כי אירשנה, נענשו בני ישראל 400 שנים בגלות המרה והקשה בארץ מצרים. ולכן גם הגואל, משה רבינו, היה ערל שפתיים וכבד פה, וכן עומק שמו של המשעבד פרעה, פה רע.
לא לדבר דברים בטלים
וידוע שברית המאור וברית הלשון אחת הן, ומי שחוטא בלשון סימן שגם בברית חוטא הוא, ולכן בימים אלו, ימי הפסח, אשר דרשו ואמרו פה-סח, הפה סח ומדבר, התיקון הוא לדבר דברים של קדושה, של יראת שמיים, של עבודת ה', של סיפורי צדיקים ודברי אמונה בהקב"ה, ולא יהיה חס וחלילה בימים קדושים אלו בגדר של מושב ליצים לא ישב ויקפיד לקיים דברי תורתנו הקדושה "ודיברת בם" - בם זה דברי תורה, רק בם ידבר ולא דברים בטלים.
וידוע אשר מובא בספרים הקדושים, תורה שבעל פה מתחילה באות מ' פתוחה: "מאימתי קוראים את שמע בערבית", ומסיימת באות ם' סתומה: "יברך את עמו בשלום". וכן כשאדם מבטא את האות מ', מבטאה בפה סגור, וכך רומזת לנו התורה הקדושה, כשאתה מתחיל ללמוד תורה, תתחיל במ' פתוח של התחלה, רק בדברי תורה, ותסיים ב-ם' סגורה, רק בדבר ה' יהיה פיו פתוח ולא חס ושלום בדברים ריקים. ובוודאי דברים שהשתיקה יפה להם, "סוד ה' ליראיו" ומי שמפר סודו מפר בריתו.
להקפיד לשמור על העיניים
ולכן ימים אלו ימי תיקון, ונשתדל להיות כלי קיבול להיכנס לליל הסדר בנפש מרוממת בכלי קיבול לטהר את נפשנו ולהגיע לספר הניסים והנפלאות והטוב אשר גמלנו הקב"ה ולדקדק בדברי המשנה באבות [אבות א']: "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".
ומצאנו על הקפדה של ראיית העיניים, שמובא על רב יוסף ורב ששת שהיו עיוורים ומדוע? אמרו חז"ל, לפי שרצו לנהוג כרב שלא הסתכל חוץ לארבע אמותיו ולא יכלו לעמוד בזה ולכן סימאו את עיניהם. וכן מעשה ברבי מתיא בן חרש. וזה בראיית העיניים וצריך לדעת שבאותו משקל זה גם בשמירת הלשון. ה' עוז לעמו יתן ונזכה בניסן הזה להיגאל גאולת עולמים.