ההתפתחויות הפוליטיות הפנימיות המתרחשות בוונצואלה לאחר מותו של ונשיאה הוגו צ'אבז מרמזות על תפנית חיובית: אפשרות ערעורה של הברית האסטרטגית בין אירן לוונצואלה. זו משמשת כיום לשלטון בטהרן כלי נוח ונגיש לעקיפה חלקית של הסנקציות שמטילה על אירן הקהיליה הבינלאומית במטרה להניע את המשטר האירני להסכים להסדר שיבטיח כי אירן לא תגיע לנשק גרעיני.
בחמש השנים ומחצה האחרונות עלה המאזן המסחרי בין אירן לוונצואלה מסכומים זניחים עד ל-30 מיליארד דולר. כספים אלה היו העברות מאירן שנועדו כביכול להשקעות בפרויקטים משותפים בין שתי המדינות. אך אלו נותרו על הנייר. למעשה, הכספים משמשים למימונן של חברות אירניות הרשומות בקראקס, בירת ונצואלה, העוסקות בסחר ברכיבים שיסייעו לטהרן בייצור נשק גרעיני.
"בנקו אוניברסל"
בתקופת שלטונו העמיד צ'אבז לרשות האירנים את ה"בנקו אוניברסל". למוסד זה יש רישיון לפעילות פיננסית רבת תחומים, אך בפועל יש לו סניף אחד בלבד הפועל בדלתיים סגורות ואינו פתוח לקהל הרחב.
כל מניותיו של ה"בנקו אוניברסל" מוחזקות בידי אחד הבנקים החשובים באירן, ומנהלת אותו מועצת מנהלים המורכבת מ-12 חברים, כולם בעלי אזרחות אירנית, ובראשה עומד מי שכיהן בעבר הלא רחוק כנגיד הבנק המרכזי של אירן.
מותו של צ'אבז וחולשתו של הנשיא בפועל ניקולס מדורו המתקשה לפעול בשל הפילוג במפלגת השלטון הם בבחינת מקל בגלגלי מכונה פיננסית משומנת זו שהועמדה לשירותה של טהרן. כמעט ודאי שארצות-הברית תדרוש בקרוב ממדורו לשנות את מתכונת פעילותה של מכבסת הכספים האירנית, במסגרת רצונה לסתום פירצה זו במערך העיצומים שאותם רואה כיום ארה"ב ככלי מרכזי במאמץ להניע את אירן לסגת מתוכנית הגרעין שלה.
ארה"ב הטילה סנקציות על אירן זמן קצר לאחר המהפכה האיסלאמית, בעקבות פרשת ההשתלטות על השגרירות האמריקנית בטהרן ולכידת בני הערובה בנובמבר 1979. עיקר הסנקציות כללו איסור על יצוא נפט מאירן לארה"ב, חסימת נכסיה של ממשלת אירן בבנקים אמריקניים ואיסור על מתן אשראי לטהרן.
מאמצע שנות ה-90' של המאה שעברה הוחמרו הסנקציות שמטרתן המוצהרת הייתה שיבוש תוכנית הגרעין האירנית ופגיעה ביכולתה הצבאית. זאת על-ידי סיכול היבוא של רכיבים חיוניים לפיתוח וייצור של אמצעי לחימה ויצירת הסכמה בינלאומית להפעלת לחץ על משטר האיותאללה. הסנקציות שהוטלו על אירן בתקופתם של הנשיאים האמריקניים
ביל קלינטון וג'ורג' וו. בוש לוו במחלוקות לא מעטות בין ממשלת ארה"ב לבין מדינות באירופה, רוסיה וסין.
עם זאת בין 2006 ל-2010 הטילה מועצת הביטחון של האו"ם ארבע חבילות של סנקציות על אירן. צעד זה זכה לתמיכתן של מדינות אירופה, רוסיה וסין, לאחר שהסנקציות שהציעה ארה"ב רוככו במידה ניכרת. הסנקציות כללו איסור על תנועת אישים מסוימים אל מחוץ לאירן, פיקוח על משלוחים של חומרים חשודים לאירן ואיסור על מכירת מערכות נשק וטכנולוגיות הקשורות לייצור נשק להשמדה המונית לאירן. אך לא הוטלו סנקציות על יבוא מזון, תרופות וסיוע
הומניטרי לאירן, ופירצה זו ניתנת לניצול נרחב להעברת מוצרים שונים לטהרן.
מאז קיץ 2010 ועוד יותר מאז קיץ 2012 חלה הכבדה ניכרת בסנקציות המוטלות על אירן בהנהגתו של ממשל אובמה.
רמת הנזק עדיין נמוכה
ד"ר אפרים קם וד"ר שמואל אבן, מן "המכון למחקרי ביטחון לאומי", שבחנו את הסנקציות על אירן הגיעו למסקנה כי ממשל אובמה הבין כי התקדמותה המתמדת של אירן לעבר יכולת גרעינית תיאלץ אותו במהרה לבחור בין שתי אפשרויות קשות: לצאת למהלך צבאי באירן שבו אינו מעוניין, או לחלופין להשלים עם התרחיש של אירן גרעינית. במקביל, הממשל גם חשש כי אי-נקיטת אמצעים דרסטיים יותר נגד אירן תיאלץ את ישראל לצאת למהלך צבאי בלתי רצוי לארה"ב.
הסנקציות החדשות שהוטלו על אירן עלו בחומרתן במידה ניכרת על קודמותיהן והן כוונו לפגוע במגזר האנרגיה ובתחומי הבנקאות, הכספים והסחר. בד-בבד החלו מדינות אירופה להטיל במאורגן סנקציות חמורות, ובתחילת 2012 החליט האיחוד האירופי לסיים את ההסכמים לקניית נפט מאירן, להימנע מחתימת חוזים חדשים עמה, לאסור על ביטוח של משלוחי נפט, להפסיק את הסחר עמה בזהב ויהלומים ולהקפיא את נכסיהן של חברות אירניות הקשורות במשלוחי נשק לאירן ולסוריה המופקדים בבנקים באירופה.
על-מנת להבין יותר טוב את המשמעות הטלת הסנקציות על אירן, מן הראוי להכיר כמה מנתוני היסוד של המשק האירני. אירן מונה כיום 79 מיליון נפש ונחשבת לאחת המדינות העשירות בעולם במשאבי טבע. בשדות הנפט של אירן יש רזרבות של כ-151 מיליארד חביות נפט, שהם כ-10 אחוזים מכלל עתודות הנפט המוכחות בעולם. בנוסף, בתחומי אירן מצויות כ-17 אחוזים מעתודות הגז בעולם. אירן מפיקה בממוצע כ-4.3 מיליון חביות נפט ביום, בעוד שהיא עצמה צורכת כ-1.8 מיליון חביות נפט ביום והיתרה מיועדת ליצוא בעיקר לסין, יפן, טורקיה, הודו ו
קוריאה הדרומית. התמורה משמשת את אירן ליבוא של מכונות לתעשיה, מזון, מוצרי צריכה ושירותים טכניים.
חרף שיעורי האבטלה והאינפלציה הגבוהים, כתוצאה מהיחלשות המטבע האירני, מצבה של כלכלת אירן מוגדר עדיין כטוב, הודות למחירי הנפט הגבוהים בעולם, שבאופן פרדוקסלי עלו בין היתר כתוצאה מהמתיחות בין ארה"ב ואירופה לאירן. לאחרונה, בעקבות הסנקציות שהטילו על אירן ארה"ב ומדינות אירופה ב-2012, מפסידה אירן בחצי השנה האחרונה בין 2.5 ל-4 מיליארד דולר מדי חודש בשל אי-הצלחתה למצוא שווקים חלופיים ליצוא הנפט במקום אלה שנחסמו בפניה. יתר על כן, הסנקציות על אירן גרמו לפיחות של המטבע האירני - הריאל - ולחשש בציבור לירידת ערך חסכונותיו.
ממשלת אירן טוענת כי שיעור האינפלציה עומד על 25 אחוזים, אך יש המעריכים שהוא גבוה בהרבה, ובמצב זה מתקשה ממשלת אירן לנהל את מדיניות הסובסידיות לשכבות העניות שכוח הקנייה שלהן יורד עם ירידת ערך המטבע. מהצהרות של מנהיגים שונים בטהרן עולה כי ממשלת אירן חוששת כי הרעת המצב הכלכלי עלולה להוביל להתפרצות תסיסה פנימית. כדי למנוע אותה, עושה אירן מאמץ להרחיב את מעגל לקוחות הנפט שלה, בעיקר בסין ובהודו, ומנסה לעקוף את האמברגו על משלוחי הנפט על-ידי הנפת דגלים זרים על מיכליות הנפט האירניות או על-ידי שינוי שמן, צעדים המתגלים לרוב על-ידי שירותי הביון של מדינות המערב. במקביל הודיעה אירן על הגבלות בהקצאת מטבע חוץ לקניית מוצרי יוקרה כמו כלי רכב וטלפונים ניידים.
הסנקציות לא חדרו לתודעה
למרות החרפת הסנקציות, נראה כי רמת הנזק שהן גרמו היא עדיין נמוכה. ממשלת טהרן משגרת איתותים כי היא מוכנה להתפשר על מרכיב כזה או אחר של הסוגייה הגרעינית, בתנאי שהסנקציות יוסרו ותוכר זכותה של אירן להעשיר אורניום.
מעבר להצהרות המעורפלות, דבר לא משתנה, וכיום המומחים משוכנעים כי הסנקציות יהיו אפקטיביות יותר אם הלחץ החיצוני ייצור לחץ פנימי ותסיסה העלולים לסכן את יציבות המשטר ושרידותו. שינוי גם יבוא אם המשטר בטהרן יעריך כי הממשל האמריקני עלול לצאת למהלך צבאי נגד אירן כאשר יגיע למסקנה שגם הסנקציות החמורות לא יגרמו לשינוי בעמדה האירנית ביחס לגרעין. לשם כך דרושה הפגנת נחישות ונכונות להסלים את הצעדים, אחרי חלוף השנה שהקציב אובמה שהודיע כי בידי אירן הברירה לוותר על המשך החתירה לנשק גרעיני.
אם להסתמך על דברי הנשיא אובמה, הממשל האמריקני שוקל להחמיר עוד יותר את הסנקציות על אירן. אבל ייתכן כי רמתן הנוכחית כבר קרובה למצות את עצמה, ולא ברור אם מדינות אירופה המשתתפות בגל הסנקציות הנוכחי יתמידו ויסכימו להרחיק לכת עימהן עוד יותר.
במסגרת הגברת הלחץ והמעבר לרמה גבוהה יותר של סנקציות שאותן מובילה כיום ארה"ב, קיימת אופציה להטלת סגר כלכלי על אירן, כפי שהוטל על עירק ב-1990, שכלל גם סגר ימי וקביעת אזורים אסורים לטיסה אזרחית. צעד מסוג זה הוא בבחינת מהלך מורכב וקשה שיש בו מימד מלחמתי החורג מתחום הסנקציות הנחשבות "מלחמה רכה", ואולם הוא פחות חריף וקיצוני מתקיפה צבאית באירן.
הטלת הסגר טעונה החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, שלה קרוב לוודאי יתנגדו מדינות שונות, ובראשן רוסיה וסין. אם תמומש אפשרות זו, צפוי להתרחש מהפך במצבה הכלכלי של אירן: רמת התוצר שלה תרד, המגזר התעשייתי ייפגע מאוד, היבוא לאירן יצנח ואירן תאבד הכנסות במטבע חוץ בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים בשנה. במצב זה תיאלץ הממשלה לקצץ עשרות אחוזים מתקציבה ולבטל פרויקטים, ורמת החיים של התושבים תרד בשיעור ניכר. החוקרים קם ואבן סבורים כי גם אז, ולמרות זאת, יש לאירן יכולת לעמוד בסגר במשך תקופה ניכרת, אם תצליח לשמור על לכידות וחוסן פנימי ולבצע קיצוץ עמוק בתקציב המדינה וביבוא שישמרו לאורך שנים על יתרות מטבע החוץ שברשותה. כאן עולה אפוא השאלה אם הנהגת אירן, ובעיקר אוכלוסייתה, יסכימו לשלם מחיר כה גבוה וכואב כדי להמשיך בפיתוח היכולת הגרעינית.
סגר כלכלי על אירן עלול אומנם להזיק למשק העולמי לטווח הבינוני והארוך. עם זאת, השלמה עם אירן גרעינית מסוכנת למשק העולמי הרבה יותר מאשר המחיר הכרוך בסנקציות חמורות על אירן ואף עימות צבאי עימה.
אובמה חוזר ומבטיח לסגור את הפרצות כדי שהסנקציות הנוכחיות ישפיעו על ההנהגה בטהרן, אך המסקנה העגומה היא שעד היום הן לא השפיעו מספיק ולא חדרו עמוק לתודעת אירן. ביטול ההטבות המפליגות שמעניקה כיום ונצואלה לממשלת אירן תתרום לסגירת הפרצות בסנקציות המוטלות כיום אל אירן, וממילא - להחרפתן. מידיעות שמקורן בארה"ב עולה כי האירנים מחפשים בימים אלה נתיבים חלופיים לפעילותם באמריקה הלטינית במדינות כמו ניקרגואה, בוליביה ואף בארגנטינה. אך יש להניח כי הזרוע הארוכה של גורמי הביון של ממשלת ארה"ב באמריקה הלטינית, שיפעלו בהתאם להנחיות של הבית הלבן, תהפוך חיפושים אלה לבלתי יעילים.