תמונת המציאות כפי שהצטיירה בפרק (יג') הקודם זרה לנו עד מאוד, ואנסה להלן לפשוט ממנה את המורכבות ובמידת האפשר. הייתי רוצה לפתוח ולהניח בפניכם את המוסכמה הזו: היקום שלנו קיים רק למי שחש בקיומו- היינו למי שצופה בו. היקום הזה שאנו חשים בקיומו דומה לספר עב כרס שכל עמודיו נפתחים בעת ובעונה אחת בפני "הקוראים" או "הצופים" שממוקמים באזורים שונים במרחבו ומעיינים בעמודיו הנפתחים.
אני אישית נעזרתי בתמונה הציורית הזאת בשביל להתמקם בתמונת המציאות, ואנסה ליישמה כאן. תארו לכם איפוא ספר עב כרס שבכל דף מדפיו אות אחת, והקורא לא צריך לדפדף באצבעו כי הדפים נפתחים לפניו מאליהם ע"י מכניקה אוטומטית. תאר לעצמך עכשיו אתה יושב ליד הספר הזה וקורא את דפיו המתחלפים לעיניך, בכל דף אות, הדפים נפתחים וחולפים להם לנגד עיניך ואתה קורא וקורא. זה החלק הראשון של תמונת העזר הציורית.
ולחלק השני של התמונה. עכשיו בוא נתאר עוד קורא שיושב לידך וקורא איתך באותו הספר אולם אתה נמצא בעמוד 10,552 והוא נמצא בעמוד 342, שניכם קוראים בו בזמן באותו הספר וכל עמודי הספר נפתחים לעיני שניכם בבת אחת, וכאשר נפתח לפניו עמוד 342 והוא קורא אותו - בו בזמן נפתח לפניך עמוד 10,552 ואתה קורא את תוכנו. חשוב מאוד להריץ בדמיונכם את הסיטואציה הזו באופן מוחשי, לדמיין את הספר הגדול, לדמיין את עמודיו הנפתחים מאליהם, ולדמיין את האדם שיושב על ידך כאשר שניכם קוראים באותו הספר אך בעמודים נפרדים.
וכאשר הדמיון הולך ומשתכלל, ניתן ללכת עימו הלאה ולראות קבוצת אנשים שמעיינת בו בזמן באותו הספר, כאשר האחד נמצא במרחק של מיליארד שנות אור וקורא באותו הספר הגדול שעמודיו נפתחים לעיניו מאליהם, השני בקבוצה יושב במרחק של מאה אלף שנות אור וקורא באותו הספר, והשלישי במספר הוא אתה שיושב בזה הרגע בשנת 2012 וקורא באותו הספר בדף מתקדם ביותר. דיברנו עד עכשיו על האנשים שיושבים מימינך - היינו במרחק שלילי ממך וקוראים באותו הספר, אך קל לראות גם את התפזרות הקבוצה שיושבת משמאלך- היינו במרחק חיובי ממך וקוראת בו בזמן בעמוד הרבה יותר מתקדם. המדובר איפוא בספר שעמודיו האינסופיים נפתחים בעת ובעונה אחת כאשר הקוראים פזורים לאורך הספר ולרוחבו, וכל איש נחשף לעמוד אחד מהספר שחולף לעיניו ואיננו בכל רגע נתון.
אם בתרגיל הציורי הזה חשבתם שמתחתם את דמיונכם עד קצהו - טעיתם ובגדול, כי התמונה הציורית שתרגלתם רק הכינה אותכם לעולם המציאות... וכשאני מסתכל בתמונת המציאות אני רואה ספר שלם שנפתח בעת ובעונה אחת בשלמותו לפני ולפני כל הקבוצות הן מימיני והן משמאלי. הכוונה היא שבכל עמוד נפתח לפני יקום שלם - לא אחד מעמודיו... הוא אשר אמרתי: "וכשאני מביט בסלע- משמע שאני קולט בחמשת חושי סדרה רצופה של סלעים דומים ונבדלים, הווה אומר שאני קולט הן את הסלע ואת כל מה שסביב לו- את השמים שמעליו ואת העפר שמתחתיו ואת החתול שעובר לידו ואת העץ הנטוע שני מטרים ממנו... כל היקום סדור לעיני הצופה תמונות תמונות דוממות, נבדלות אך דומות, הרצות ברצף לפניו בחמישה ממדים שונים - הם הם חמשת חושיו".
משמעות הדברים היא שסדרה שלמה של "יקומים" רצה ברצף לפני הצופה, והוא מחליט להתמקד בפרט אחד מתוך הסדרה כמו הסלע. אם נחזור לסדרת החלקיק שנבחן על ידינו לעיל, אזי נוכל להמחיש את משמעות הדברים אם נראה בסדרה הזו את כל היקום אשר הכיל את החלקיק שהתמקדנו בו:
(םםםםם) (םםםם) (םםם) (םם) (ם)
במלים אחרות, הסדרה המוצגת בתרשים שלעיל אינה מייצגת חלקיקים נבדלים ודוממים אלא יקומים נבדלים ודוממים כאשר בכל יקום ויקום חלקיק דומם ונבדל שהחלטנו להתמקד ולצפות בו. ואם כן מונחת לפנינו לעיל סדרה של חמישה יקומים דוממים ונבדלים ובד בבד דומים עד מאוד, דהיינו כל יקום זהה לחברו שעל ידו אך בשוני קל. בשל כך, חושינו יקלטו ברצף את "השוני הקל" שבסדרת היקומים ובחמישה ערוצים נפרדים - היינו בחמשת חושינו, ובאותו הרצף ישודרו הנתונים הללו למוח, לכן עיבוד הנתונים של הסדרה הנקלטת במוח יצור אשליה של השתנות או של תנועה.
להדגיש ולשנן, ביקום האינסופי שלנו קיים מעגל פתוח שלא תיתכן במרחבו פעולת שינוי בעצמים. כל העצמים במרחב האינסופי, מהחלקיק הקטן ועד הגרם השמיימי, חייבים להיות דוממים כי זהו המתווה היחיד שלהם, לכן תופעת השינוי בעצמים שהצופה האנושי חש אותה וצופה בה- תופעה כזו יכולה להתחולל רק ע"י סדרות דוממות אך דומות שעומדות ברצף ארוך האחת ליד חברתה ומשדרות לצופה האנושי את אפקט השינוי והתנועה. זו, להזכירכם, התמונה היחידה של המציאות שלנו; אין בנמצא תמונה אחרת.
מהמתווה הזה עולה וכאילו הצופה האנושי עומד ע"י אין סוף של סדרות המצטופפות להן לידו והוא צופה בהן להנאתו וחש בתחושת השינוי- אך לא היא, הצופה אינו עומד בסמוך לסדרות המלאות, אלא התמונות הנבדלות של הסדרות צצות בפניו ונקלטות בחושיו אחת לאחת ע"פ סדר מקומן בסדרה. להמחשת הדברים אחזור בפעם האחרונה לסדרה של חמשת היקומים שהתמקדתי מתוכם בסלע מסוים:
(םםםםם) (םםםם) (םםם) (םם) (ם)
1 2 3 4 5
בתרשים הזה אני רואה בפועל את מלוא חמשת התמונות של הסדרה לידי, אולם צפיפוּת התמונות במציאות אינטנסיבית ביותר, עיני ויתר חושי סורקים מיליארדי תמונות בכל חלקית השניה, לכן ניתן להגיד שתמונה מסויימת מכלל תמונות הסדרה- מופיעה לחלקית השניה וחולפת כלעומת שבאה לפנּות מקום לבאה אחריה. ואם נמספר את חמשת התמונות של התרשים לעיל, אזי תמונה מס' 1 תופיע ראשונה והיא תיעלם כליל ממציאות הצופה כאשר תופיע חברתה מס' 2 וכן הלאה.
יוצא כי היקום בו אני צופה בזה הרגע נעלם ולא ישוב יותר, כי בכל חלקית השניה צץ לפני יקום נבדל ודומה. כלומר בכל חלקית השניה קולט הצופה בכל אחד מחמשת חושיו תמונה נפרדת של יקום חדש, אם תרצה נברא לפניו יקום נבדל, לכן וכאשר הצופה מתמקד בעצם מסוים במרחב ובוחן אותו- הוא בוחן בעצם את תכונות הסדרה שחולפת לפניו ולמעשה מנבא את תכונותיה, ונבואתו בדרך כלל נכונה וקולעת. אין אדם שלא ניחן בתכונת הנבואה המדויקת להפילא, והמדובר כמובן בצופה האנושי שבוחן את סדרות המציאות שלפניו ואת בליוני התמונות הנקלטות בחמשת חושיו והמתחדשות בכל חלקית השניה. והערת סוגריים, שם "הצופה" נקרא על כל יצור ויצור מהיצורים החיים; מעמד "הצופה" אינו בלעדי למין האנושי כי למציאות שותפים הרבה. נמשיך בפרק (טו') הבא.
