יציאת מצרים במוזיקה העולמית

דומה שאין סיפור דרמטי ורב-ניגודים יותר מההגדה של יציאת מצרים. סבל היהודים תחת שלטונו של פרעה, עלייתו של משה, שחרור העם היהודי ומעשה ההצלה בים סוף - מסופרים כולם בדרמטיות רבה בתנ"ך וניתנים לדרמטיזציה בימתית מופלאה. אין פלא, לכן, שמספר היצירות האמנותיות על סיפור יציאת-מצרים הוא גדול ביותר. מסתבר שעוד בעת התהוותן של האורטוריות הראשונות מצויות יצירות המבוססות על ההגדה. המפורסמת והגדולה שבהן היא "ישראל במצרים", פרי-יצירתו של הקומפוזיטור ג'ורג' פרדריק הנדל, שנולדה בשנת 1739 ושזכתה בשעתה להצלחה גורפת. לצורך בחירת החומר התחשב הקומפוזיטור הנדל במידה רבה בקהל היהודי, ואף שמספר היהודים בלונדון היה באותה עת מצומצם ביותר, נודעה להם השפעה וחשיבות שלא ניתן לזלזל בהן. בתוך כך גם נראה שאחד הליברטיסטים של הנדל, היהודי ניקולו פראנצ'סקו חיים, השפיע מאוד בכיוון זה על הנדל. מהאורטוריות של המאה ה-18 על אותו נושא לא ניתן להתעלם מיצירתו של קרל פיליפ עמנואל באך, "היהודים במדבר" משנת 1770, שבצד חשיבותה ההיסטורית, היא גם בעלת עניין מוסיקלי. ואריאציות מעניינות כשלעצמן הן תולדותיה של האופרה על נושא יציאת מצרים שחיבר הקומפוזיטור האיטלקי, רוסיני. בשנת 1818 הוצגה בנאפולי שבאיטליה הצגת הבכורה של האופרה "משה". ארבע שנים לאחר מכן הוצגה האופרה בשינויים מסוימים בלונדון בשפה האיטלקית, כשהיא נושאת את השם "פטר והנזיר". כ-11 שנים לאחר מכן בוצעה אותה יצירה, שוב בלונדון, והפעם בצורת אורטוריה, עם תפאורות ותלבושות, תחת השם "היהודים במצרים". יצירה זו הורכבה מחלקי האופרה המקורית ומחלקים ניכרים מתוך "ישראל במצרים" של הנדל. בצורה המשונה הזאת בוצעה היצירה גם בערים אחרות ועברה בשנת 1842 לארה"ב. בשנת 1845 תורגמה האופרה המקורית "משה" לאנגלית ובוצעה בתרגום זה בבוסטון. בלונדון, מאידך-גיסא, הולבש שוב לאופרה טקסט חדש והוא בוצע בשנת 1850 חת השם "צורה", אלא שהחל בשנת 1878 הרבו שוב לבצעה בנוסחה הראשוני. בזמננו מעטים, מן הסתם, הם חובבי המוזיקה המודעים לכך שהקומפוזיטור הקטור ברליוז, בעל "הסימפוניה הפנטסטית", התעניין מאוד בימי-נעוריו בתנ"ך. בשנת 1823, והוא בן 20 בלבד, חיבר הלה שתי אורטוריות, כשאחת מהן היא על נושא הגדת הפסח. גם קומפוזיטורים רומנטיים אחרים ביססו את יצירותיהם על הנושא הזה, ביניהם אנטון רובינשטיין ב"אופרה הדתית" שלו, "משה". או האורטוריה "משה" של פירוזי. בזמננו הולך וגובר עניינם של מחברי הדרמה והאופרה בסיפורי התנ"ך. ניסיון מעניין הוא של הקומפוזיטור האמריקני, נתניאל דט, שמת ב-1943 ושחיבר גם הוא יצירה תחת השם "משה" לסוליסטים, למקהלה ולתזמורת. מסתבר שדמותו של משה הייתה קרובה לליבו של דט וכן גם מספר השירים המפארים אותו. הקומפוזיטור המקורי הזה הצליח ליצור את יצירתו ברוח של קירבה רוחנית זו ובסגנון חדיש בתכלית. בהקשר זה ראוי להזכיר גם את "ההגדה" של הקומפוזיטור היהודי, פאול דסאו, שביסס את יצירתו על עיבודו הספרותי של הסופר מקס ברוד.