והריני הדל והעני אומר: "בין מונקאטש (קודמתה של סאטמר) ללובלין עובר קו ישר אחד של סוכטשוב וגור היישר אל ליל הסדר ויום העצמאות". את המשפט המהפכני הזה מוטלת עלי החובה להסביר.
דרשה ידועה יצאה מבית מדרש של הרבי ממונקאטש ( ר' חיים אלעזר שפירא בעל 'מנחת אליעזר' הנחשב למתנגד הקיצוני ביותר לציונות ול"אגודת ישראל"): "ולא תתורו אחרי לבבכם" זה הרצל (הרץ פירושו לב); "ואחרי עיניכם" - זה רב קוק (הרואה). הרבי מלובביץ' בימי ביל"ו, הרב שמואל שניאורסון - אדמו"ר הרש"ב, היה באותו קו של הרב ממונקאטש.
הרבי מסאטמר שהוא ממשיך דרכו של הרבי ממונקאטש, ניצל מהונגריה ברכבת שאורגנה ונשלחה על-ידי הציונים על-ידי ד"ר ישראל קסטנר. הרבי וחסידיו וממשיכיו לא רק שלא הכירו טובה ותודה למיטיביהם, אלא לא פסקו מלתקוף את הציונים בכלל ואת הציונים הדתיים בפרט. מכלל לאו אתה שומע הן, זהו יסוד היסודות ועמוד החכמות בהבנת הקץ המגולה הציונות ומדינת ישראל וצבא הגנה לישראל: יסוד הכרת התודה והטובה כלפי ד' ואדם.
בעולם התורה מתייצבת להפליא דמותו המופתית של
האדמו"ר מסוכטשוב, ר' אברהם בורנשטיין, ששיטתו נפרשת למלוא עומקה בספר השאלות והתשובות שלו, שו"ת 'אבני נזר', יורה דעה סימן תנ"ד. הרי הוא מגדולי מבשרי הציונות, והוא קובע שמצווה גדולה לעלות לארץ ישראל וגם לקנות אדמות בה, ובכל מה שנעשה ברשות השלטונות אין שום מגבלה. בינתן רשות לעלייה כללית נחשבת העלייה לארץ כמו 'יום פקדי' - יום גאולה. המצווה השלימה של יישוב ארץ ישראל היא לחיות בה ולהתפרנס ממנה. יש להיות עבדי ד' בארץ ישראל בלי שום שעבוד לכספי חלוקה ומגביות חו"ל. כלומר, עצמאות כלכלית.
הקו הזה של האדמו"ר מסוכטשוב, הוא הקו של האדמו"ר מגור, ר' מרדכי אלתר מגור, בנו של ה"שפת אמת", בעל "אמרי אמת". ממייסדי "אגודת ישראל" ומחשוביה. נסע חמש פעמים לארץ ישראל וקנה בה קרקע. עודד עליית חסידים לארץ ישראל והשתקעות בה, השקיע רבות להביא שלום בין הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובין מתנגדיו החרדים מירושלים. נפגש עם הרב קוק בעצמו לשם כך. עלה לארץ והקים מחדש את חסידות גור בירושלים. מדבריו: "לכן גם עתה צריכים להשתמש באפשרות של עכשיו ולעבוד בכל עוז, כי בריבוי העולים החסידים לארץ ישראל תתגדל השפעתם שמה, וזה יגרום שמירת קדושת
הארץ".
ר' צדוק הכהן מלובלין, הוא הבהיר והמרהיב ביותר בהראותו את רצון ד' בציונות, שד' בכבודו הגדול יפסוק כי ד' שם "קץ מגולה" לגלות על כל שבועותיה והוא חפץ דווקא ב"מעפילים בהר" בחירוף נפש. ואלו דבריו הנפלאים ('צדקת הצדיק' מ"ו): "ולא לחינם כתבה תורה עניין המעפילים בפרשת "שלח", אשר כבר האמינו בדברי משה, ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם "אל תעלו" - אלא שהם חשבו, שזה בכלל מאמר חז"ל (פסחים פו ע"ב) - כל מה שיאמר לך בעל הבית (הקדוש ברוך הוא) עשה, חוץ מצא (מנחלתי). ועל זה העפילו לעלות אף נגד רצון ד' יתברך, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קה ע"א) - חוצפתא, מלכותא בלי תגא היא (חוצפה היא מלכות בלי כתר) - פירוש, כידוע "מלכות" היא "כנסת ישראל", ו"כתר" הוא שורש רצון השם יתברך, ורצה לומר, ממשלה מעצמו, בלי רצון הרוצים (בלי רצון ד'), והתקרבות "כנסת ישראל" מעצמם. והם (המעפילים בזמן משה) לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה (בוסר), כמו שאמרו חז"ל (סוטה מט ע"ב) - בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא (יגדל), שאז הוא העת לזה...ולכך אמר להם משה - "והיא לא תצלח"...שיש זמן אחר שמצליח, והוא זמננו זה, שהוא "עקבי משיחא".
מהגדולים שברבני סלובקיה, שנהרג בשואה על קידוש השם, הוא ר' יששכר משה טייכטאל זצוק"ל הי"ד, אשר חיבר את ספרו "אם הבנים שמחה", ויצא לאור עוד בחיי חיותו, בבודפשט בשנת תש"ג (1943), בו ערך חשבון נוקב עם מתנגדי הציונות, שהיא ודאי רצון ד' כסוד ד' ליראיו, כפי שגילה, מדוע כך הגאולה.
הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי לצה"ל מיום הקמתו, ברוחם של גדולי החסידות, השווה את אמירת ההלל ביום העצמאות לליל הסדר. לפיכך קבע הלל בברכה, לא רק ביום אלא גם בלילה, ממש כמו בליל סדר פסח. יום העצמאות הוא כמו פסח של יציאת מצרים, כי בהקמת המדינה יצאנו מעבדות של כאלפיים שנות גלות, לחירות של קוממיות ממלכתית, וכל מה שבא לאחר מכן הוא המשך לאתחלתא דגאולה זו.
