מבקר מדינה שנכנס המבקר מבקר מדינה שיוצא, עושה מעשה לא אתי, פוגע במוסד המבקר ומזיק גם לעצמו, שהרי בהחלשת המוסד והתפקיד הוא יסבול לתקופה של שבע שנים.
המבקר הקודם "השאיר לי אדמה חרוכה". האמירה הזו מזכירה את השיטה והאסטרטגיה שנהגה רוסיה בהנהגתו של סטאלין במלחמת העולם השנייה כנגד הפולש הנאצי. הצבא הרוסי הנסוג מפני המתקפה הגרמנית האדירה והאפקטיבית, החליט לפי הוראה מלמעלה להשאיר לגרמנים "אדמה חרוכה". פירושה המעשי היה שריפה והשמדה של כל חפץ, בניין, אדמה שיכלה לעזור לצבא הגרמני - במזון, במסתור או בניצול שטח. יש לציין כי האסטרטגיה הזו פעלה לא רע מבחינה צבאית אבל הייתה הרסנית מבחינה אזרחית, שהרי לאחר נסיגת הצבא הגרמני וניצחון הרוסים, הם נאלצו לשקם הכל מהיסוד ועד הטפחות.
כשהמבקר הנכנס מצהיר הצהרה מעין זו, הוא למעשה אומר: לינדנשטראוס שרף והרס את הכל ואני צריך להתחיל מן היסוד. הצהרה אומללה של מבקר טירון.
אמנם השופט שפירא היה שופט מחוזי מנוסה, אך בכל הנוגע לתפקיד המבקר, מטרותיו, יעדיו והשימוש במשרתו ללחימה בשחיתות בממסד החורק, בקרב שרים, ח"כים ופקידים בכירים, הוא יצטרך ללמוד הרבה ומהר מלינדנשטראוס, אם הוא רוצה להצליח ולהמשיך בחיזוק מוסד המבקר.
ההצהרות של המבקר החדש, שלא יעסוק בנושאים שונים, שלא נראים לו מתאימים, טומנות בחובן סכנה, שהוא רוצה לחזור למוסד הישן של המבקרים מלפני 25-20 שנה, לאמור: להגיש דוחות אפורים, אנמיים, שיאוכסנו בבוידעם וישכחו מהם.
מעבר לסמכויות הנתונות ל
מבקר המדינה, בחוק יסוד מבקר המדינה 1988, לפיו אחריותו היא בפני הכנסת ולא הממשלה, עיקר תפקידיו וסמכויותיו מפורטים אומנם בחוק, אך חלק ניכר וחשוב מעבודתו כמבקר, הוא גם באותם תחומים אפורים, שנופלים בין הכיסאות של גופי הממשל השונים.
אם המבקר יתעלם מהם, הוא פוגם בתפקידו ובשליחותו. אסור למבקר להתנער או להתעלם מאותם תחומים שגופים ממשלתיים, במקרים רבים, לא רוצים לעסוק בהם, שם במקרים רבים טמונים מוקשים ציבוריים ופוליטיים, ומבקר נמרץ ונועז יכול וחייב לפרק אותם ולטפל בהם למען הציבור.
המבקר והתקשורת
נכון שכל מבקר וסגנונו. אם המבקר שפירא לא מתלהב לשתף את התקשורת, הרי זו זכותו, סגנונו השקט והמאופק, לעומת סגנונו של לינדנשטראוס, הראוותני, הנמרץ, המתלהב עם ראיונות והצהרות פומביות, מקובל. לא פעם נמתחה ביקורת על לינדנשטראוס, על הופעותיו הפומביות, התקשורתיות, אבל לא פעם נהנתה התקשורת לשתף פעולה בהתלהבות, ובסופו של יום מי שהרוויח מכך היה הציבור.
השקיפות, הפרסום והציבור - שלושת האלמנטים האלה חיוניים בביקורת המודרנית.
א) עיסוק בסוגיות גבוליות, אפורות, הנופלות בין הכיסאות של הרשויות ומוסדות השלטון. ב) שימוש בתקשורת, ככלי חיוני בחשיפת שחיתויות ומלחמתו בהן. ג) שקיפות של נושאי החקירה, במידת האפשר, החיוני והנחוץ, מבלי לפגוע בעיקרי הטיפול ו/או בבטחון המדינה, בנושאי טיפול ביטחוניים רגישים. ד) דוחות ביניים מהירים בנושאים ספציפיים, כמו אסון הכרמל, תפקודי העורף ועוד...
לינדנשטראוס והתקשורת
השופט
מיכה לינדנשטראוס ידע לנצל את התקשורת לצרכי התפקיד, ביד אמן, תוך ניתוב לצרכים שלו כמבקר וגם במידה מסוימת לקידום מעמדו ותפקידו. אפשר לבקר אותו, להתנגד לו, לא להסכים לכל שיטותיו, אבל אי-אפשר ואסור לקחת ממנו את הישגיו בתחום.
א) הוא העלה את מוסד המבקר לרמה של גוף-על שמפחדים ממנו, אי-אפשר להתעלם ולעקוף אותו או להישאר אדישים לו. ב) שימוש בתקשורת, ככלי עזר בחקירות, בגילוי ובמלחמה בשחיתות ובחריגות בניגוד לחוק. ג) הוא נתן למוסד המבקר שינויים, במקום מילים והצהרות ודוחות אנמיים.
המבקר הנכנס השופט שפירא עם כניסתו לתפקיד הצהיר, שהוא אינו מפחד, אינו חייב לאיש או למפלגה דבר ויפעל על-פי מצפונו. זה טוב, יפה, מצלצל מבטיח, עכשיו נחכה לתוצאות מעשיות.
התחלה עם ביקורת נוקבת על המבקר הקודם לא הייתה מוצלחת ואינה במקומה. אבל מאחר שמבקר המדינה הוא מוסד ממלכתי, מכובד, חיוני וחשוב בחיינו הציבוריים, ניתן לו קרדיט חיובי לעתיד. מה שיעשה, ייבדק על-ידי הציבור והתקשורת בקפדנות. ואם יצליח יותר מקודמו, אנחנו הציבור נרוויח מכך.
ברגע האחרון - בינתיים המבקר הנכנס מיהר להתנצל פומבית, ולינדנשטראוס במחווה אבירית סלח לו. אז נכון שצריך לדעת גם להתנצל בזמן, אבל מה שנאמר אי-אפשר למחוק בקלות. הכתם מלינדנשטראוס ירד אבל כתם ההשתלחות בו מצד שפירא ילווה אותו בהמשך התפקיד, אלא אם יצליח יותר ממנו.
