עשרה קבין של רצח ושמד ירדו על מירב הקהילות היהודיות של יוון בעטיו של הרייך השלישי, כשרק קהילה אחת בו שרדה את השואה: זו של האי האקזוטי, זקינטוס, שממערב לחצי האי הפלופונסי. תחילתו של סיפור ההישרדות בספטמבר 1943, כאשר מושל הכיבוש הגרמני באי פנה לראש העירייה בו, לוקאס קארר, בתביעה לקבל מידיו את רשימת כל 245 היהודים שהתגוררו באי. אלא שבעצה אחת עם הבישוף המקומי, כריסוסטומוס, החליטו השניים לדחות את התביעה על הסף. כשבכל זאת לא היה המושל מוכן לחזור בו, הסביר לו הבישוף, בלשון שלא השתמעה לשתי פנים, שליהודי האי עומדת זכות השתקעותם בו במשך מאות בשנים וכי נטישתם תתפרש כפגיעה בכל האוכלוסיה המתגוררת באי. כשהמושל הגרמני התעקש ועמד על שלו, הושיט לו הבישוף פיסת-נייר שהכילה רק שני שמות. היו אלה שמותיהם של הבישוף ושל ראש העירייה. באותו מעמד אף המציא הבישוף למושל מכתב מההגמון של הכנסייה, שהיה מיועד להיטלר עצמו ובו הצהרה חד-משמעית, לפיה יהודי זקינטוס מצויים תחת חסותו ואחריותו. בעודו המום מתגובת הבישוף, נטל המושל את שני המסמכים ושלח אותם היישר למפקדה הצבאית של הרייך השלישי בברלין. באותה העת עשו אף מנהיגי האי מעשה ותבעו מן היהודים המתגוררים בו להסתתר בין כותלי בתיהם של הנוצרים. סגירת מעגל מסתבר שהתכתובת עשתה את שלה, ובאורח מפתיע, ללא דין ודברים, בוטל הצו להסגרת היהודים מהאי. הכל, כמובן, תודות להשתדלותם של ראש העירייה והבישוף, שלא היססו לחרף את נפשם להצלת יהודי זקינטוס. באוקטובר 1944 נסוגו הגרמנים מן האי, תוך שהם מותירים אחריהם את כל 275 היהודים ששרדו בו ללא כל פגע, בשעה שבחלקי יוון האחרים הושמדו כל הקהילות היהודיות. בשנת 1947 עלו מרבית יהודי האי זקינטוס לארץ, בעוד שארית הפליטה מצאה את מקומה באתונה. שנה לאחר מכן תרמה הקהילה היהודית ויטראז' לכנסיית סנט דיוניסוס שבאי זקינטוס, כאות-הוקרה על המעשה האנושי והאצילי של הבישוף וראש העירייה. למרות הכל המר הגורל ליהודי זקינטוס, ומה שלא עלה בידי הנאצים לעולל להם - עוללה באוגוסט 1953 רעידת-אדמה קטלנית, שהחריבה, בין היתר, כליל את הרובע היהודי באי, על שני בתי הכנסת שלו. שלושים ושמונה היהודים ששרדו את רעש האדמה העתיקו זמן לא רב לאחר מכן את מגוריהם לאתונה, ובשנת 1978 העניק מוסד "יד ושם" לבישוף כריסוסטומוס ולראש העירייה לוקאס קארר את אות "חסידי אומות העולם". בשנת 1982 נפטר אחרון יהודי האי זקינטוס וכך נסגר המעגל המופלא של חיי היהודים בו. עשור לאחר מכן הקימה מועצת המנהלים של הקהילות היהודיות ביוון שתי אנדרטות-זיכרון משיש במקום שבו שכן, לפני רעש האדמה, בית הכנסת הספרדי, כמחווה לבישוף ולראש העירייה מצילי היהודים.