הגענו לפרשת שמיני, הפרשה מספר כ"ו בתורה, ו-כ"ו, כידוע, זו הגימטרייה של השם המפורש, שם הוי'ה ברוך הוא. לכן המספר הזה הוא משמעותי מאוד בלשון הקודש ובכל מקום, מילה או משפט שהוא מופיע מנסים למצוא את המסר הפנימי. למשל, המושג 'חִנּוּך' מתחלק לשתי מילים, 'חן כ"ו'. כלומר, הדרך להשיג תוצאות חינוכיות ראויות, עוברת בנתיב שבו המגמה היא חיבור של המחונך לשם הוי'ה ברוך הוא, שזו הגימטרייה של שמו כנ"ל. וכך גם בשמות ובמושגים נוספים. בדרך כלל אין אנו עוסקים ברמזי המספרים כי זה לא צד חזק אצלנו; ומה שמביאים לפעמים רמז מספרי, כמעט תמיד זה ממורנו הרב גינזבורג שליט"א. אלא שהפעם הרמז הזה ממש קפץ לי מול העיניים בהקשר למאמר חסידות של כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ' לפרשה זו. נלך לפי סדר וננסה להסביר את הרעיון בע"ה.
שבעה ימים, מעגל שלם
הפרשה פותחת בפסוק [ויקרא ט']: [א] וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. כידוע, ליום השמיני קדמו שבעה ימים, שעל כן הוא שמיני, ושבעת הימים שקדמו לו הם שבעת ימי המילואים של חנוכת המשכן, כמו שמפרש רש"י: שמיני למלואים, הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום, ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם. בשבעת ימי המילואים תירגלו את הקמת המשכן ופירוקו וכן את העבודות שעושים בתוכו. הבאנו בעבר את השאלה, מדוע מכונה יום זה שמיני, כאשר ימי המילואים הם במספר נקוב, שבעה. הבאנו גם את הסברו של ה'כלי יקר' שמעלתו של היום השמיני היא בכך שבו היה גילוי השכינה לעיני כל העם, כמסופר בפרשתנו. ועדיין נדרש ביאור, אומר כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ', מה יום מיומיים, במה נתייחד היום השמיני שדווקא בו ירדה השכינה בגילוי.
מסביר כ"ק אדמו"ר בשם הרשב"א, ששבעה ימים הם שבעת ימי ההיקף, מעגל שלם, כמו שהקב"ה ברא את העולם שלם; "עולם על מילואו נברא" כלשון חז"ל במסכת שבת [פז/ב] והשמיני הוא שומר על ההיקף, כלומר, הוא מקיף את העיגול של השבע ושומר על שלמותו. מעגל השבע מתבטא בכך שהשבת היא הנקודה המרכזית של השבוע כאשר ששת ימי המעשה מתחלקים לשלושה לפני ושלושה אחרי השבת. לכן, אם נניח חפץ עגול כלשהו, מטבע למשל, ונקיף אותו בעיגולים זהים, נקבל בדיוק את זה, אחד במרכז ושישה מסביבו. כי כך ברא הקב"ה את העולם, בשבעה ימים, מעגל שלם. לכן בכל שבוע חוזרים למנות מהיום הראשון, כי היום השביעי סוגר את המעגל, וביום ראשון מתחיל מעגל חדש. לסיכום, המספר שבע מייצג את העולם כפי שנברא, מושלם, בששת ימי בראשית, והמספר שמונה, מה הוא מייצג, מה תפקידו?
ובכן, המספר שמונה הוא מעל שלמותו של העולם כפי שנברא והוא "שומר את ההיקף", שומר שהמעגל יישאר בשלמותו. כלומר, המספר שמונה, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, אומנם מעל העולם, אבל יש לו שייכות אל העולם, שעל כן הוא צמוד אליו, אל המעגל השלם של השבע, ושומר על שלמותו. ומכיוון שהוא לגמרי מעל העולם ורק שומר עליו מלמעלה, הריהו מוכשר לכך שתהיה בו ההתגלות הגדולה. וזהו ההסבר לכך שהאור הזה התגלה במשכן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי למילואים כפי שמצטט רש"י מחז"ל; כי לכאורה, ימי המילואים היו רק שבעה, אז מהיכן יש פתאום יום "שמיני למלואים"? כי התגלות האור של היום השמיני יכולה הייתה לבוא רק על-רקע עבודת ההכנה בשבעת ימי המילואים, בתוך מסגרת המעגל; כאשר העבודה הזאת נעשית בשלמות, אפשר לזכות לגילוי של השמיני.
והנה, רש"י אינו מסתפק בביאור מקורו של הכינוי "שמיני" ליום הזה והוא מוסיף שאותו היום "נטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם". צריכים לנסות להבין מה עושה כאן המספר עשר ומהי שייכותו ליום השמיני. וגם, הלשון "עשר עטרות" שזה עשרה כתרים, עניין נעלה ביותר, גם זה שייך ליום השמיני דווקא? מסתבר שאכן כן; כאשר פועלים בשלמות בתוך מסגרת המעגל, מתגלה האור של השמיני וגם נפתח השער אל הדרך שמובילה אל העשירי. את זה מסביר הרבי על יסוד דברי חז"ל ביחס לכינור שהיה בבית המקדש, שהיה של שבעה מיתרים. אומרים חז"ל שבימות המשיח, לכינור יהיו שבעה מיתרים (נימין בלשונם) ולעתיד לבוא הכינור יהיה של עשרה נימין. 'כנור' זה "נר כ"ו" נר הוי'ה, כמו הרמז דלעיל לגבי 'חִנּוּך'. ומספר הנימין מלמד על עוצמת ההארה של כ"ו בתקופות השונות.
שלוש מדרגות בעבודת האדם
עניינו של בית המקדש הוא השלמות של העולם, שהרי בו שרתה השכינה ומשם האירה לכל העולם. בבית המקדש היה גילוי של שם הוי'ה ברוך הוא באופן של נר שהאיר לכל העולם, וזהו בפנימיות, עניינו של הכינור, נר כ"ו כנ"ל. אומנם שם הוי'ה הוא מעל העולם, כמו שהשמיני הוא מעל השבע, וכמוהו הוא מקיף ושומר על העולם; שכן כידוע העולם נברא בשם 'א-להים' בגימטרייה 'הטבע', בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וזהו "עולם על מילואו נברא" ו"עולם כמנהגו נוהג" שהכל טבע (מתחרז עם 'שבע') אבל זה רק ברובד הגלוי, הטבעי. בבית המקדש האירה העובדה שהוי'ה אלוקים עשה את העולם, כמו שכתוב בפרק השני בבראשית: בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. אומנם במסגרת השבע-טבע, אבל עם הארה של מעל הטבע, שהייתה גלויה רק בבית המקדש. אבל לעתיד לבוא, יהיה כינור של שמונה נימין ואחר כך של עשר נימין כי העולם יתעלה ויקבל הארות נעלות יותר.
ואיך כל הנ"ל שייך אלינו, לעבודת ה' שלנו? ובכן, בעבר הזכרנו לא אחת את עשרת כוחות הנפש: חוכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. או בקיצור: חב"ד חג"ת נהי"מ. שלוש הראשונות במוח, כוחות השכל, ושבע האחרונות בלב ובכבד, רגש וטבע. השבע האלה נקראות גם "שבעת ימי הבנין" כי הן מקבילות לשבעת ימי הבריאה, שכל יום נברא במידה המקבילה אליו. הסברנו גם שעיקר העבודה בעולם הזה היא העבודה באותן שבע, עבודת המידות. שהרי עיקר פעילותו של האדם בעולם הזה מוּנעת על-ידי המדות, השכל הוא רק משרת להן, לכן זו העבודה שאנחנו מצווים לעשות גם כעת, לפני התגלות המשיח. וזוהי אגב גם העבודה העיקרית בשבועות אלו שבין פסח לשבועות, עבודת זיכוך המידות לקראת קבלת התורה. זה מעין תרגול שנתי לעבודה היומיומית הנדרשת מאתנו בכל ימות השנה, כדי לזרז את התגלות המשיח.
ומה תפקידו של השכל בעבודה הזאת? הרי לא ייתכן שכנ"ל, הוא רק משרת של המידות. אומנם למרבה הצער לפעמים זה מה שקורה בפועל, שהשכל הוא רק משרת המידות, אבל מכאן ועד לחייתיות אנושית הגרועה מכל חייתיות על ארבע - קצרה הדרך כידוע. תפקידו של השכל בעבודת ה' הוא להנחות ולעצב את המידות. כל אחד שייך לעבודת המידות, לקיום מצוות בפועל ובייחוד מצוות שבין אדם לחברו. באלה אין ואסור שיהיו הבדלים ניכרים בין יהודי למשנהו, זה שייך לכולנו. ההבדלים בין בני אדם קיימים במדרגת השכל, בשלושת הכוחות הראשונים שבנפש; יש מי שמסוגל להעמיק מאוד בהתבוננות, להבין עניין לאשורו ועל בוריו, ויש מי שפחות, אבל אין מי שפטור מהמאמץ להנחות ולעצב את מידותיו על-ידי השכל.
הרי השכל הוא שמוליד את המידות; והראיה - כשהשכל מצומצם, אצל קטנים למשל, המידות הן בהתגברות, חסרים איזונים, וככל שמתבגרים ו"מקבלים שכל" מצליחים יותר לשלוט בנטיות הטבעיות. העבודה שלנו היא לחתור לתיקון ולזיכוך המידות בהתאם להנחיות של התורה הקדושה, וזה אומר שהשכל הוא שינחה ויעצב את המידות שלנו. יוצא מזה בעצם, ששבע המידות הן המעגל השלם והשמיני, המקיף ושומר, זה השכל שמעצב את המידות, מנחה ומדריך אותן. וכתוצאה מעבודת השכל על המידות, האדם נהיה חי יותר, ערני. עבודת ה' שלו נעשית בחיות ובשמחה, ולא כ"מצוות אנשים מלוּמָדָה". זוהי מדרגת השמיני, עבודת השכל ('מוחין' בלשון החסידות) בעיצוב המידות.
יש גם עבודת המוחין מצד עצמם, אבל על זה - עדיין לא כולנו מצווים, כי זה שייך לימות המשיח ולגאולה האמיתית והשלמה. בינתיים, כל עוד לא זכינו לגאולה, רק יחידי סגולה זוכים ליכולת הזאת של עבודת ה' במוחין. כמובן, מדובר במי שהשלימו מכבר את עבודת המידות, זיככו לחלוטין את מידותיהם ואף הגיעו למדרגה בה הלב מנחה אותם בדרך הנכונה. זו המדרגה של עשר שלאחר השבע והשמונה, מדרגה של עשר עטרות (כתרים). אחרי שמשלימים את העבודה במעגל שבע המידות ואף מחדירים לתוך המעגל את האור של השמונה, אור השכל, לפעמים זוכים לעבודת ה' שכולה תענוג צרוף, עבודת המוחין מצד עצמם, זהו מצב בו כל עשרת כוחות הנפש פועלים בהרמוניה מושלמת ביחד עם הגוף.