מדי שנה מציינים בארץ ובעולם את יום כדור הארץ, שלכבודו נערך מבצע כיבוי אורות, כדי לשמור על איכות הסביבה מפני פליטת גזי החממה. התורה מייחסת חשיבות רבה לסוגייה זו. כבר ביסוד בריאת העולם מונחת התפיסה האקולוגית, כפי שמצביע מדרש חז"ל. הקב"ה הציג לפני אדם הראשון את העצים הנאים ואת הבריאה המושלמת שיצר להנאת האדם "לעובדה ולשומרה", וביקש ממנו: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".
רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל), בספרו "מסילת ישרים", משדרג תפיסה זו בעקבות רמב"ם ומרחיב אותה אל המימד הרוחני. הוא מתאר את ההשפעה הסביבתית הקוסמית של כל מעשה. המעשה של כל אדם הוא בעל עוצמה רבה. ההשפעה ניכרת לא רק על האדם עצמו, ועל הסביבה הקרובה, אלא על כל הבריאה והיקום כולו.
הפסיכולוגים כידוע מצביעים על הזיקה ההדדית הברורה בין גוף לנפש, ובמיוחד על המחלות הפסיכוסומטיות הנובעות ממצוקות נפשיות. ולהפך, הם מדברים על השפעת הרגשות החיוביים כמו שמחה, אמונה ואהבה על בריאות איתנה והחלמה מהירה אפילו ממחלות קטלניות.
לעומת זאת התורה בכלל, וחומש ויקרא בפרט, הם במידה רבה ספרי אקולוגיה רוחנית, המתארים את הזיקה הטבעית הקיימת בין המישור הפיסי למישור הרוחני. מעבר לזיקה בין גוף לנפש, מצביעה התורה על ההשפעה ההדדית הקיימת בין הגוף לרוח והקשר האורגני שביניהם.
מראשית ספר ויקרא ועד לסיומו בפרשת 'בחוקותי' אנו מוזהרים על קדושת הפה, הרחקה מהוצאת לשון הרע ומהכנסת מאכלות אסורים, טהרת המשפחה, שבת ומועדים, קידוש החיים בכל המישורים האישיים, החברתיים והרוחניים על-ידי דבקות בתורה, בהוראות ההפעלה המנצחות שלה, שהן מתכוֹן בדוּק לחיים בריאים ומאושרים. רק על-ידי פרישה מטריפות ומחיים מתירניים נגיע אל הקדושה המיוחלת המשתקפת בפרשת 'קדושים תהיו' ובסדרת עשרת הדיברות הנשנית בה. ספר ויקרא הוא אפוא המדריך האולטימטיבי לחיי טהרה וקדושה בכל מקום. על-פי התפיסה ההוליסטית, שעליה מצביע רמח"ל, זיהום החטא משפיע על זיהום הגוף, זיהום הסביבה והבריאה כולה.
טמטום הלב
המאכלות האסורים, אחרי חנוכת המשכן, הם אחד הנושאים המרכזיים הנידונים בפרשת שמיני, התורה מצביעה על התוצאה הטבעית: "וְנִטְמֵתֶם בם". טומאה, המוליכה לטמטום הלב, כפי שמפרש רש"י על-פי מצלול המילה, הכתובה חסרה בלי א' מבחינה גרפית. ולא, אין מדובר בתהליך מיסטי, אלא בתהליך ביולוגי מובהק. המאכלים הטמאים נטמעים בדם הזורם אל המוח, משכן המחשבות והנשמה ומרכז הפיקוד (הרמטכ"ל) של הגוף. הם גורמים לזיהום הדם ובעקבותיו לזיהום כל המערכות הגופניות, השכליות, הנפשיות והרוחניות. התוצאה הטבעית היא ארוכת טווח, ואינה מצטמצמת לתחום הגוף בלבד. התוצאה מתרחבת מן המעגל הגופני הקרוב אל מעגל הארץ כולה. ארץ ישראל הקדושה אינה סובלת חטאים, המזהמים את סביבתה. החטאים, כפי שמלמדת ההיסטוריה העגומה, גורמים לגלוּת. כדי לפלוט את החטאים, הארץ פולטת את החוטאים ומרחיקה אותם ממנה.
דיוק כהלכה
לא פחות חשובה הייתה השמירה על טוהר הלשון. כזכור, תורתנו הקדושה הלקונית מטבעה וחסכנית בלשונה, האריכה בפרשת נח בסיפור המבול בשלוש מילים ובשבע אותיות. כל זאת כדי להימנע מלומר 'הבהמה הטמאה' ובמקום זאת הצביעה על 'הבהמה הלא טהורה' במקביל לבהמה הטהורה. מדוע אפוא התורה חוזרת בפרשתנו פעמים רבות על המילה 'טמא' כדי לציין את החיות הטמאות שיש להימנע מאכילתן? אכן, בהלכות כשרות הנידונים בפרשה, מוזכרים הבהמות והעופות הטמאים, אך זאת ככל הנראה לצורך ההלכה, שחייבת להיות מדויקת, בהירה וחד-משמעית.
בשר אחר
ועכשיו חידה: נחשו מי כתב את הקטע הבא:
"אני מודה: שונא אני חזירים, ויותר משאני שונא חזירים, שונא אני מגדלי חזירים. מפחד אני מפני חזירים, ויותר משאני מפחד מפני חזירים, מפחד אני מפני מגדלי חזירים. בטוח אני בהללו שאין לך חזירות בעולם שאינם מוכנים ומזומנים לגדל אצלנו, בשביל המטרה הקדושה, שלמענה הם מגדלים את החזירים עצמם. המפני כאלה לא אפחד?"
לא, לא הרב עובדיה ולא ח"כ גפני מיהדות התורה חתומים על שורות אלה. הכותב הוא לא אחר מברל כצנלסון, מאבותיה הרעיוניים של תנועת העבודה, שיצא נגד תופעת החזיר. בהתבססו על ההיסטוריה היהודית המרה, ועל העובדה שהחזיר הפך לסמל אנטי-לאומי הביע האיש את שאט-נפשו מהבשר הלבן ומגידולו. לתשומת לב קיבוץ מזרע וחנויות המפעל ברחבי הארץ.
וַידום אהרן - מודל אמונה
ולסיכום: מה המשותף בין כשרוּת למוֹת בני אהרן הכהן? התשובה היא אקולוגיה רוחנית.
נדב ואביהוא מתו בהקריבם אש זרה בקודש, בניגוד לצו ה'. על-פי התפיסה ההוליסטית העונש הטבעי הוא לא רק על הסתייגות מחטא, אלא גם תוצאה של מגע ישיר בין עולם הקדושה לעולם החומרי. הקדושה אינה סובלת אש זרה, שפגעה כבומרנג בשני הכהנים הצדיקים, שנשמתם הגבוהה לא הייתה מסוגלת לשאת פגיעה כה קריטית בקודש, למרות כוונותיהם הטובות.
והלֶקח לדורות - אין להמציא 'מצוות' או תורות חדשות שאינן כתובות בתורתנו הקדושה. האמת האבסולוטית שייכת רק לבורא עולם בעל הראייה הגלובלית והנצחית, בניגוד לתפיסה האנושית הסובייקטיבית והמצומצמת, המוגבלת במרחב ובזמן.
אי-אפשר להתעלם מתגובת אביהם ההרואית: "וַידֹם אהרן" של קבלת הדין באהבה, ומההיבט האקטואלי של הטרור בטולוז ושל הטרגדיה המשפחתית של אביבית שאער. אביבית, שאיבדה את כל משפחתה בשריפה, כמו גם אווה סנדלר, ששכלה את יקיריה בפיגוע, הפגינו עמידה איתנה מתוך שתיקה שבאמונה. היה להן ממי ללמוד, מאהרן הכהן כמובן.
שבת שלום!
