תחת ידו של בית המשפט העליון יצא פסק הדין בעניין הוליס תעשיות בע"מ (ע"א 992/11 מדינת ישראל - רשות המיסים - אגף המכס נ' הוליס תעשיות בע"מ), הדן בתנאים להשבת מס (מכס, בלו, מס קנייה) ליבואן אשר שילם מס ביתר בעת יבוא חומר גלם לישראל. פסק הדין קובע כי בנסיבות מסוימות זכאי היבואן להחזר המס ששולם ביתר.
פסק הדין דן במקרה בו יבואן סיווג במשך שנים רבות חומרי גלם שיובאו על ידו באופן שגוי, וכתוצאה מכך נשא בתשלום מס ביתר בסכום כולל של כ 3.5 מיליון ש"ח. היבואן דרש את החזר המס בהתאם לסעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968, המתנה את זכותו של נישום להשבת מס ששולם ביתר על טובין מיובאים, באי מכירה של הטובין או במכירתם באופן שאינו כולל את סכום המס ששולם במחיר לצרכן ("הנחת הגלגול").
בית המשפט אימץ פרשנות שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון בעניין דומה בעבר, וקבע כי אין לראות שימוש בטובין כחומרי גלם ביצור מוצר, כמכירת הטובין ומכאן שיתקיים התנאי הקבוע בסעיף 6 לצורך השבת המס ששולם ביתר לנישום.
בית המשפט מוסיף וקובע כי קביעה האם מדובר ב"מכירה" של חומר הגלם תעשה על סמך נסיבות כל מקרה ומקרה, כאשר מבחן העזר אשר ישמש את בית המשפט הינו התהליך אותו עבר חומר הגלם. באם מדובר בתהליך שיש בו לשנות את אופיו של חומר הגלם ולהביאו לכדי חלק מהמוצר הסופי, הרי שאין בכך מכירה (שאז קמה זכאות להחזר המס), לעומת זאת, עיבוד "פשוט" בלבד לחומר הגלם לפני מכירתו, יתכן ויחשב כמכירת הטובין (דבר שאינו מקנה את הזכאות להחזר מס).
