יש די הרבה אירוניה שיום השואה הוא המועד בו בחר
עידן עופר להודיע על עזיבתו לאנגליה, ככל הנראה משיקולי מס. כנראה חשב, ובצדק מסתבר, שביום כזה ההודעה לא תזכה לתשומת לב ציבורית גדולה.
ישראל היא לא המדינה היחידה שמתמודדת עם עזיבת עשיריה למקומות בהם ישלמו פחות מס. רק לא מזמן שמענו על עשירי צרפת, ביניהם מפורסמים כמו שחקן הקולנוע ז'ראר דפרדייה, אשר הודיעו שבשל הכוונה לקבוע "מס עשירים" של 75% הם מתכוונים להחזיר את אזרחותם הצרפתית ולעבור למדינה אחרת.אלא שבניגוד לישראל, אירוע זה לא עבר בשקט בצרפת וזכה לגינוי ברור מאת הממשלה הצרפתית. בתגובה להודעתו של דפרדייה התבטאה שרת התרבות של צרפת ואמרה כי היא חשם "הלם וזעם" על ההחלטה והוסיפה כי מעשה זה הוא אנטי-פטריוטי והסבירה ש"אזרחות צרפתית היא כבוד".
צודקת שרת התרבות הצרפתית. דפרדייה עשה את הונו תוך התסמכות על התשתית התרבותית והחינוכית של צרפת. וודאי קיבל הטבות והנחות כאשר היה סטודנט למשחק, ואין ספק שסרטיו, שזיכו אותו בפרסום עולמי ובהכנסה נאה, נהנו מתמיכת הממשלה הצרפתית. לאור זאת, ראוי ומוסרי מבחינתו של דפרדייה להשיב לפחות מעט ממה שקיבל בצורת מס הכנסה לממשלת צרפת, שיוכל אולי לשמש אותה על-מנת להטיב עם אזרחים צרפתיים אחרים, ואולי לסייע להופעתו של שחקן קולנוע מוכשר חדש.
כאין וכאפס הדברים נכונים לגבי עידן עופר. לא רק שאת הונו הוא עושה בעיקר מחברות ישראליות המתבססות על תשתיות מקומיות ומעסיקות אזרחים ישראלים שהוכשרו במערכת החינוך הישראלית. במקרה שלו העוול זועק לשמיים, שהרי הונה של משפחת עופר מקורה במידה רבה בהפקת משאבי טבע ישראלים (
כימיקלים לישראל) או מרווחים של חברות אותן רכשו במחיר מוזל מידיה של ממשלת ישראל (ראו מקרה 'צים' ושיטת השקשוקה), וכל זאת תוך ניצול הטבות מס אדירות שהעניקה לה הממשלה.
החלטתו של עידן עופר להפנות עורף לכל אלה, ולעזוב את ישראל על-מנת להימנע מתשלום מס הכנסה, ראויה לכל גנאי. לא מוגזם אם כך לצפות מראש הממשלה ומשר האוצר לצאת לפחות בהודעת גינוי על הכרזתו של עידן עופר על עזיבת ישראל, אם לא מטעמי ציונות, לפחות על-רקע ההפסד במס שתספוג המדינה, וזאת בתקופה שבה חרב הקיצוצים כבר מונחת על הצוואר.
