ימי הזיכרון לשואה מלווים בעשור האחרון במידע על התקדמות באיסוף שחזור ושימור מידע על קרבנות השואה ובעיקר אלו ששרדו. אתמול שמעו שמוסד יד ושם הצליח לאגור כבר למעלה מארבעה מיליון שמות. מלאכת התיעוד והאיסוף שהיא חלק ממשימת ההנצחה של השואה קיבלה תאוצה ענקית בזכות התפתחות הטכנולוגיה, רשת האינטרנט והתשתיות הפיסיות שמאפשרות להעביר מידע ממקום למקום.
הכפר הגלובלי שנולד אי שם בשנות ה-90 תיעל בצורה מדהימה ומרגשת את המערכות הממוחשבות, הכלים והתוכנות לטובת האצת פרויקט התיעוד, שמתמודד לא רק עם פיזור ענק של מידע בכל המקומות בהם היו הקהילות היהודיות אלא עם הזמן. ככול שחולפות השנים העדויות ממקור ראשון של ניצולי השואה הולכות ופוחתות, מסיבות גיל וסיבות אחרות. שעון החול אוזל והנטל עובר יותר ויותר לדור השני, הדור של הבנים של ניצולי השואה. אבל הדור הזה בעצמו סובל מחוסר ידע רב לגבי מה שקרה להורים שלו. לא מפני שלא רצה לדעת אלא מפני שההורים שלו לא רצו לדבר על כך. הפוסט טראומה של הניצולים, מנעה מרבים מהם לשוחח על כך בבית, ליד הילדים.
פשוט לשבת ולתעד
רבים מאוד, לקחו עמם לקבר את הסיפורים העינויים והזוועות. אנחנו, בני הדור השני, שהיינו אז ילדים לא היינו מודעים בכלל לחשיבות של סיפורי השואה. כל מה שידענו זה מספרים ומלימודים בבתי הספר, חלקם מפי מורים שהם עצמם היו ניצולי שואה או חיו בתקופה שמיד לאחר מזה הסיפורים היו בעיקר נרטיבים, שנועדו לקדש את המתים, לנתץ את התפיסה של "הובלנו כצאן לטבח" ולהראות שהיו גם סיפורי גבורה.
כעת כאשר גם בני הדור השני, נמצאים בעשור החמישי והשישי לחייהם, מוטלת עליהם משימה לא פחות חשובה: להנחיל את סיפור השואה, על כל הביטיו לדור השלישי, לילדינו ולנכדינו. מצד אחר המלאכה שלנו יותר קלה, כי לרשותנו עומדים כיום כל הכלים הממוחשבים, כל הטכנולוגיה המידע הפתוח שנאגר עד כה. הדור השלישי, ילדינו חשוף מאוד לכלים האלו התפקיד שלנו זה לתעל אותם לשם, לוודא שהם יודעים לגשת לאותם מאגרים, לקרוא וללמוד.
אבל לא רק, כל אחד מאיתנו צריך לעשות מאמץ לתרום בדרך כל שהיא להנצחת הזיכרון, לספר את הסיפור שהוא יודע, שהוא שמע, שהוא קרא. גם אם הוא כבר לא ממקור ראשון. פשוט לשבת ולתעד, לספר ולברר.
יש מוסדות כמו יד ושם, מוזיאונים בארץ ובעולם שישמחו לסייע ולקבל סיוע. שלב ראשון,בדרך, לוודא שכל ילד כל תלמיד היה פעם אחת בחייו במוזיאון השואה, בארץ או במקומות רבים בעולם. גם כשיוצאים לטיול ולחופשה, לשבץ את הביקור במסלול הטיול. זוהי חוויה חשובה, במיוחד לבני הדור הצעיר.
והכי חשוב, לא לתת לדברים להישכח. בעוד עשר-עשרים שנה, אנחנו בני הדור השני, ניוותר לבדנו, הורינו, סבינו וסבתותינו כבר לא יהיו איתנו. אם אנחנו לא ניקח על עצמנו את המשך מסע התיעוד והאיתור של כל פיסת המידע, הנצחת השואה תהיה בעוד 30-40 שנה אירוע ששייך להיסטוריה. אם יש מאפיין טוב יותר לדור המידע, לדור האינטרנט והסמראט פון, הנצחת השואה היא היתרון הגדול שלו. ויפה שעה אחת קודם.
