בית המשפט העליון במקום מועצת העיתונות

העיתונות שלנו – הפקר.אחד מנכסי צאן הברזל של העיתונות (לכאורה) התוכנית עובדה עם אילנה דין, מתבררת יותר ויותר כתוכנית עם אג'נדה, כתוכנית אשר כיוון מאד מאד מסוים עומד מאחוריה. ערב הבחירות רואיין בתוכנית הסופר דוד גרוסמן, הראיון נראה כאילו נלקח מתעמולת בחירות של מפלגות השמאל הקיצוני. לא היה איש בסביבה על-מנת להחשיך את המסך, אך בדיון מאוחר קיבלו שידורי קשת קנס יפה ועגול על קיום תעמולת בחירות בטלוויזיה ערב הבחירות ובניגוד בולט ובוטה לחוק. והיום במסגרת דיון נוסף במעמד תשעה שופטים בעניין תביעת הדיבה של סרן ר' נגד אילנה דיין והתוכנית עובדה, שוב מעלים השופטים קושיות, ומסתבר שאין יותר טאבו של אילנה דיין על האמת בבית המשפט העליון. מבלי לפסוק בינתיים בעניין ה"אמת לשעתה", תמהים השופטים, מדוע לא תיקנו אילנה דיין ועובדה את התמונה בדיעבד, כאשר נודע להם שאותה אמת לשעתה או לפחות חלק מרכזי ממנה הוא חסר שחר? היכן היו עובדה ואילנה דיין כאשר התברר להם שהתבססו על נתוני שקר כאשר השחירו פניו של סרן ר' (ואת פני מדינת ישראל ועם ישראל)? האם גם כאשר מסתבר לעובדה שאיננה עובדה היא אינה מזדרזת לתקן? והתשובה המיתממת היא "היינו בחופשה" – ממש כמו שאמרנו בכיתה ג' "איחרתי כי סבתא שלי הייתי חולה" וגם זה התאים בקושי לגיל שלנו אז. סעיף 7 לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות מבהיר בפירוש: תיקון טעויות, התנצלות ותגובה 7. "טעויות, השמטות או אי דיוקים שהם מהותיים בפרסום עובדות, יש לתקן במהירות, בהגינות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי. בנוסף לכך תפורסם במקרים המתאימים גם התנצלות. במקרים המתאימים תינתן לאדם שנפגע אפשרות הוגנת להגיב על טעות, השמטה או אי דיוק מהותיים במהירות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי". אבל מוסדות העיתונות שלנו לא קיימים בפועל, אתיקה עיתונאית לא קיימת בפועל, כמעט כל עיתונאי הישר בעיניו יעשה, ומה שלא עושה המועצה, מידרדר נעצר רק כאשר הגיע למימדי ענק ורק כאשר הגיע לבית המשפט העליון – בית משפט אשר מחדש ימיו כקדם, בית משפט המחזיר עטרתו ליושנה.