הצביעות חוגגת

שר האוצר יאיר לפיד (חיבור הזוי לחלוטין ש-19 מנדטים ישראלים יצרו) הודיע שהחליט לא לקצץ משמעותית בתקציב המדינה כפי שקבע בזמנו שזה צורך כלכלי עליון (כפופוליסט שרמת שכלו לא מי יודע מה, ורבים התככנים המכתיבים לו הדברים), ובמקום זאת יגדיל את הגרעון הממשלתי (דבר שיקדם אותנו משמעותית להיות בקרוב – יוון וכדומה). הפצצה הזו נפלה עלינו ברגשות מעורבים. לחפיפניקים בינינו הייתה סיבה למסיבה. לפי רמת הדציבלים מההילולה נראה שהיו שם חוגגים רבים. לרציניים והדואגים בתוכנו התכווצו הקמטים במצח, והתהיות החלו עולות מכל עבר: איך אפשר להגיע לתפקיד שר האוצר המחייב כל כך הרבה אחריות כלכלית הנוגעת לחברה בכל תחומיה, להביא כאילו משב רוח רענן שיתקן עוולות קודמות, וברגע הקריטי לסגת לרמה אינפנטילית חסרת מהות - ולזרוק הכל לפח?! שומן מיותר לרוב לא אחזור על דברי רבים ובתוכם עבדכם הנאמן שיש כל כך הרבה שומן מיותר בתקציב המדינה שכולנו עובדים עליו כל כך קשה – לריק, ובמקום להתחיל ולתקן עוולות – החליט שר האוצר המוזר הזה בלשון המעטה לדחות את הקץ "לשנה הבאה"?! באופן אוטומטי ציפיתי לקיטונות של ביקורת מהאופוזיציה. לא שזה היה עוזר, שהרי הממשלה הזו מרופדת בשחיתות מובנית שאף גוף דמוקרטי לא יכול לה – אלא שההגיון מחייב לפחות קול נגדי (קונטרה) לטמטום המסתמן לקראת אישורו של תקציב המדינה. במקום ביקורת – ברכות מקיר לקיר אופוזיציוני. עצם אי-הטלת כל הגזירות, שגם אם רובן היו בכיוון הלא נכון מבחינה מוסרית וחברתית (הרי שהיו לפחות תחליף לניהול כלכלה נכון בהתאם לצרכי המדינה שבקופתה נכרה בור תקציבי כה גדול) בלבלו לאופוזיציה את המוח, שהתברר כי הוא מעוות לא פחות מהקואליציה. פחות גזירות? יאללה לתחילת חבירת האופוזיציה לחגיגות השמחה של הממשלה. פיצוץ בלתי נמנע שימו לב עד כמה אנו מתקרבים לפיצוץ בלתי נמנע, היכן שלא תביטו. 1. כלכלת ישראל הולכת לעבור בשביל הנחש המסוכן שמתחתיו תהום אימתנית – בדיוק כמו בטיולי הטראקים בחו"ל. הצעירים לא יבינו את גודל הסכנה... 2. הדמוקרטיה בישראל, שכבר מזמן הפכה דיקטטורה של העשירים נגד העניים, תמשיך להתמוסס מול עינינו, ואם עד כה הכנסת והממשלה היו אותה חבורת נוכלים העושים במדינה שלנו כבשלהם, הרי שעצם מחיקת האופוזיציה שלפחות "על הנייר" עדיין בעטה איכשהו באוויר – תשים לנו את הקווים האדומים הכל כך משורבטים בימים אלה – ממש מול העיניים שלא נראה כלום, ותמשיך לעטוף אוזנינו כדי שגם לא נשמע. איך אמרנו? הצביעות חוגגת? מי לא אוהב חגיגות? מתברר שכולם אוהבים לחגוג... שוב הוכחה לימי עגל הזהב.