שתיקת הכבשים

ניצני השלום חזרו ללבלב, וכמו תמיד הם מושקים בדם יהודי. אביתר בורובסקי, הי'ד, מצטרף ללמעלה מאלף וחמש מאות 'קורבנות שלום' מאז אוסלו, אקספרימנט פוליטי ענק עם בני אדם כחיות-ניסוי. הכל תפור עד הסוף: ביקור אובמה, מתקפת חיוכים ואהבה לריכוך השטח; פתיחת הקו "ג'ון קרי, נתיבי אויר 67'"; הטסת קבוצת סטטיסטים בראשות ראש ממשלת קטר לוושינגטון, כביכול בשם הליגה הערבית, לבשר על "תיקוני גבול מזעריים" כשינוי ב"יוזמה הערבית"; ניפוח האייטם הזה שכבר נלעס ע'י אבו מאזן, אולמרט וקודמיו והצגתו כ"מפנה מדיני", סיבה למסיבה לתקשורת מגויסת; שימוש מניפולטיבי בנוסחת "תיקוני גבול 67' " כדי לאפשר לאבו מאזן לומר כי נתקבלה דרישתו שגבולות 67' יהיו הבסיס למו'מ ולנתניהו לרדת מן העץ ולטעון שאחרי ה"תיקונים המזעריים" זה כבר לא יהיה 67'; נסיעה בהולה של לבני את מולכו לוושינגטון לשמור על ה"מומנטום"; הקמת וועדה פלשתינית-ישראלית לבחירת המחבלים שישראל תשחרר - כרטיס כניסה לשיחות ( והקפאה תהיה. פשוט יאמרו: לבנות עכשיו? פרובוקציה!); וגם משאל עם, לאפשר לנתניהו להתחבא מאחורי גבו של "העם" בטרם יחלק את ירושלים. לא נעים להשבית את השמחה, אבל בינתיים השיב דובר הליגה הערבית בוושינגטון לשאלת העיתונאי דוד בדין, שלא חל כל שינוי ב"יוזמה הערבית" משנת 2002 וגם "הכלה" מסרבת - 'שר החוץ' של רמאללה, ריאד אל מאליכי, הכריז שלא יסכימו לשנות אפילו פסיק ביוזמה הערבית! מה חדש? רק דבר אחד - הנימוק שנתן נתניהו לתרגיל החדש: "למנוע מציאות של מדינה דו-לאומית". כמו "הכיבוש" בפיו של שרון ו"שתי המדינות" אצל נתניהו - זו חציית רוביקון. כל אדם "במחנה הלאומי" שומע כאן קוד, סיסמת כניסה אל "מחנה השלום", תג זהות כמו שהיו פעם "שטחים תמורת שלום", "טרור אי-אפשר לנצח", "שלום עושים עם אויבים", "הלנצח תאכל חרב?" - מטבעות לשון שנחשפו כמזויפות ויצאו מן המחזור. המיוחד בסיסמה החדשה, ששום שקר או תועבה מצד הערבים אינם יכולים לה, מפני שאינה צריכה לכל פרטנר ואינה דורשת תמורה. התמורה היא עצם ההיפטרות מן "השטחים" השנואים והמזיקים, הסיפוק הוא עצמי. מעתה, נתניהו אינו צריך להטריח את יצחק מולכו להשגיח על ציפי לבני. אין עוד כל הבדל אידיאולוגי ביניהם. בהמשך הדרך, בנט עלול להיווכח שהברית עם לפיד הייתה חד- צדדית. יעקוב פרי ויעל גרמן לא יריבו עם נתניהו בגלל א"י, ומכל מקום "העבודה" תחליף את "הבית היהודי" אם יפרוש מהממשלה. ואשר לש'ס, מי יודע לאן יוביל אותה מנהיגה החדש, אריה דרעי? מה אומרים על זה בתוך מפלגות הימין? הלא נתניהו הוכה בבחירות האחרונות בגלל ישיבתו בממשלת שרון בשלבי 'ההינתקות' המכריעים וכתגובה לנאום בר-אילן. גם זבולון אורלב הודח בגלל התעקשותו להישאר בממשלת שרון כשצאן מרעיתו הלכו לגירוש. האם בליכוד אין יודעים, שכך יקרה שוב אם הגרעין הקשה, מיעלון ועד חוטובלי, ימשיך לשבת באפס מעש תחת מנהיג מומר, שהחליף אידיאולוגיה? הקולות שעזבו את הליכוד זרמו ל'בית היהודי' והקולות שאבדו לאורלב הלכו לבנט. הם לא יישארו שם, אם מדיניות " שתי המדינות" תהיה העמדה הרשמית של הליכוד והבית היהודי במו"מ המתחדש. מפני שהתרגיל האמריקני הזה הוא יריקה אחת גדולה בפרצופה של הדמוקרטיה הישראלית. הליכוד הלך לבחירות עם חוקה השוללת מדינה פלשתינית, והיא תקפה עד היום. קווי היסוד של הממשלה אינם מזכירים "שתי מדינות", והממשלה לא החליטה על כך מעולם. מי שלמרות זאת שותק עכשיו את שתיקת הכבשים, ישלם את המחיר.