אני מבקש להתייחס למאמר המופנה אל השר
יאיר לפיד שכותרתו "ניפגש בסיבוב הבא". הכותב אברהם שוורצמן, יהודי חרדי הכותב טורי דעה בתקשורת החרדית, דן כמובן בשוויון הנטל. אחרי כמה משפטי הערכה ללפיד כאדם וכמאמין בדרכו, ומאמין בריבונותה של המדינה בזכותה לממש את הטלת חוקיה וחובותיה גם על החברה החרדית, הוא שואל ומצהיר כי הוא מתקשה להבין מדוע לפיד תופס את המדינה כדבר שהכול מקבלים אותו, לא רק מעשית אלא גם רעיונית.
ועוד הוא אומר ללפיד: אתה נוטה לשכוח שהמאבק על הריבונות הוא מאבק ארוך שמתנהל בין החרדיות לציונות זה 150 שנה, והקמת המדינה הייתה רק סיבוב אחד שאכן הסתיים בנצחון הציונות, אבל לפניו ואחריו התקיימו סיבובים נוספים עם מנצחים אחרים .... ואתה לפיד, בשל סיבוב אחד דורש לכרוע ברך ופשוט להצטרף אליך אל המדינה. והוא מוסיף: המאבק שמנהלת החרדיות מול הציונות איננו סביב הגיוס לצה"ל או הפעלת התחבורה הציבורית בשבת, אלא סביב השאלה "מיהו היהודי". החרדיות שמונעת מתחושת אחריות כבדה לגורלו של העם הזה, נאבקת בחירוק שיניים לשמר את התוכן המקורי של המונח הזה, התורה והמצוות. הציונות מנסה ליצוק תוכן אלטרנטיבי למושג יהודי. המאמר לא תם אך מבחינת המסר הושלם: מיצינו את אמירתו העקרונית.
אני מבקש להעיר חמש הערות (ולא במקום לפיד):
- לא ברור לי מהו הסיבוב שהאחרים, דהינו החרדים, ניצחו. למיטב ידיעתי וזכרוני, הסיבוב - האירוע המקדים להקמת המדינה הייתה השואה, שלא נעשתה בה הבדלה בין יהודים חרדיים וסתם יהודים. מה עוד שהציונים שעלו לארץ ישראל, בניגוד למגמה הכללית החרדית - ניצלו.
- המדינה הציונית פעלה על-אף משאביה המצומצמים ומיומה הראשון מימשה את נבואתם של נביאינו: קיבוץ גלויות ישראל, כולל שיקום עולם התורה שנחרב בשואה.
- אחת מהתכונות החשובות הנדרשות מיהודי, וודאי מיהודי חרדי, היא הכרת הטוב. נדמה לי שמרוב האדיקות וההרגל לברך גם על הרעה נשכחה החובה הבסיסית - הברכה והתודה על הטובה.
- אני לא מבין. הרי הדרישה ששוורצמן ודומיו נחרדים ממנה היא קבלת המדינה רעיונית. כך הוא כותב. והרי לפיד והמדינה לא דורשים הצהרת נאמנות וקבלת הרעיון הציוני חלילה. הם דורשים דברים מעשיים, ממש טריוויאליים: גיוס ועבודה, היש מעשי מזה!!!
- לסיכום. זה בלתי נתפס איך יחידים וציבור מאמין שחי בתודעה שהכול מלמעלה וכי אין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם מכריזים עליו מלמעלה, החווה תקומה של עמו אחרי אלפי שנים של גלות, גזרות ושמד; עם שקם מאפר ועפר מקים מדינה המקבצת נידחים, בונה כלכלה וצבא; מנצחת בכל מלחמותיה ומשחררת את אדמתה ההיסטורית המובטחת 19 שנה בלבד אחרי הקמתה; נס אחר נס בתוך נס. דור המדבר נזקק ללמעלה מ-400 שנה, עד דוד המלך, להגיע אולי להישגים דומים, וזאת על-אף הכלי החשוב המחבר בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל אז - הנבואה. שוורצמן ודומיו מדירים את הקדוש ברוך הוא מן הנס הגלוי של מדינת ישראל על הישגיה ומכתיר ומעצים את החול על פני הקודש.