"מניפת הצבעים של המוות", ספרה של כרמל בן נפתלי, מעמיד במרכזו ארבע דמויות של נערות בנות-עשרה, המתמודדות - כל אחת בדרכה - עם מקרה מוות ראשון בחייהן. חן מאבדת את חברתה הטובה ביותר בתאונת דרכים, רגע לפני סיומו של החופש הגדול; קרן מאבדת קרוב משפחה אהוב ומבקשת ליצור איתו קשר בכל דרך, גם לאחר מותו; אלָה, שמתמודדת בסתר עם הפרעות אכילה קשות, נחשפת במקרה למותו של אדם זר בסופרמרקט; ונוגה חווה את האסון הגדול ביותר האפשרי לנערה מתבגרת.
דרך ארבעת הסיפורים הנושאים שמות של שלבים שונים בתהליך האבל ("זעזוע", "כעס", "חוסר אונים" ו"הכחשה") נחשפים קשיי גיל ההתבגרות ומכאוביו, ומתאפשרת הצצה נדירה אל עולמן האותנטי של ארבע נערות. איתותי אהבה, תשוקה, קנאה, זעם, סמים, בולימיה, שקרים - כולם נמצאים במניפת הצבעים שפורש המוות בהופעתו הפתאומית בחיי הנערות. זוהי מניפה שבורה ודוקרנית שנושבת בה רוח נעורים מרדנית יפהפייה, אשר מבקשת לפרוץ ולחוות את החיים בעוצמה הגדולה ביותר. זוהי מניפה ספוגה בעצב ובכאב, אבל גם כזאת שרוצה להיפתח ולהחליף את צבעי האֵבֶל בצבעי האהבה.
כתיבתה של בן-נפתלי נעה באופן מתעתע בין שטף ספונטני של נערה מתבגרת, המרבה להשתמש בשפה מדוברת, לבין פרוזה מעובדת היטב שאוצרת בתוכה תובנות מפתיעות בבגרותן.
לאור זאת, מפתיע לגלות שבן נפתלי הייתה בת שש-עשרה כשכתבה את "מניפת הצבעים של המוות". היא בת בכורה למשפחה דתית מהיישוב ברקת, וכותבת מאז ילדותה, מבוקר עד ערב. כל גיבוריה חיים בעולם אשר לה עצמה אין נגיעה בו: העולם החילוני, המתירני, החשוף לכול. עם צאת ספרה הראשון, היא בת שבע-עשרה וחצי.
כרמל בן נפתלי: הערות ביוגרפיות
כרמל בן נפתלי נולדה בתל אביב בשנת 1995 למשפחה דתית. היא הבכורה מבין שישה אחים ואחיות. אביה הוא איש השקעות ואמה משקמת שמיעה. כשהייתה בת עשר עברה משפחתה להתגורר ביישוב שוהם, ולאחר כחמש שנים התמקמה במושב ברקת. בכיתה ז' עברה כרמל ללמוד באולפנה לבנות "ישורון" שבפתח תקוה, אך המסגרת החינוכית והלחץ החברתי הכבידו עליה רגשית, ולאחר כשנתיים, כשהיא תלמידה בכיתה ט', החליטה לעזוב את האולפנה וללמוד לבגרויות בכוחות עצמה, בבית. באותה תקופה היא גם חזרה בשאלה, לאחר שהבינה, לדבריה, שאלוהים כבר לא יכול לספק תשובות לשאלות שמעסיקות אותה.
את צעדיה הראשונים בכתיבה עשתה כרמל בן נפתלי כדי להתמודד עם הנושא שהטריד אותה יותר מכל - המוות. בהיותה כבת תשע נפטר סבה האהוב, ומותו שינה את חייה ואת חיי משפחתה. המוות החל להעסיק אותה, אך היא לא דיברה על כך עם איש. הכתיבה איפשרה לה להתמודד עם טלטלות גיל ההתבגרות ולהשתחרר מרגשות קשים. את הסיפורים "זעזוע" ו"חוסר אונים", המופיעים בספר, כתבה בגיל ארבעה עשרה. כשנתיים לאחר מכן כתבה את הסיפורים "כעס" ו"הכחשה".
"מניפת הצבעים של המוות" הוא ספרה הראשון. בעת פרסומו היא בת שבע-עשרה וחצי.
