התקשורת, ובעיקר זו שתפקידה להיות ממלכתית, מנסה לשוות לעצמה אמינות, רצינות, אחריות, דיוק, ועוד. היא גם אמורה להיות נטולת פניות בכל הקשור לדיווחים, ומאוזנת בכל הקשור לדעות ולפרשנויות. מנקודת ראות זו, האם היא נאמנה לשליחותה?
מהדורות החדשות ברדיו, שתפקידו להיות ממלכתי, נפתחות באמירה:
קול ישראל מירושלים. כך נכון וכך ראוי (וחבל שעדיין חלק מן השידורים מגיעים מן האולפן בתל אביב). אבל, בחדשות וביומנים למיניהם, נכללים לעיתים דיווחים מפי אפרת וייס, כתבת קול ישראל ב"שטחים". הדברים נכונים באותה המידה גם לגבי עידו בנבג'י, כתב
גלי צה"ל ב"שטחים".
יהודה ושומרון, קל וחומר ירושלים בירת ישראל, אינם "שטחים" ואינם "גדה". הם לב הארץ וערש ההיסטוריה היהודית. הם שמות גיאוגרפיים והיסטוריים הקיימים אלפי שנים. הם שימשו במפות עבריות ולועזיות לכל אורך השנים. הם נטולי משמעות פוליטית, ודווקא ההימנעות מלקרוא להם בשמם המפורש היא פוליטית. כשם שקול ישראל וגלי צה"ל נגמלו מזמן מהשימוש במושג "הרמה הסורית" כתחליף לשם ההיסטורי גולן, כך עליהם להימנע מהשימוש בביטוי המעוות "שטחים" כתחליף מגמתי (נדל"ני, ארעי, מיועד למסירה / מכירה) לשמות ההיסטוריים יהודה ושומרון.
קברניטי קול ישראל מירושלים וגלי צה"ל (שאף הם מן הראוי שישדרו מירושלים) נקראים:
- לשנות את שם התפקיד של הכתבים הנ"ל ל: כתבנו / כתבתנו ביהודה ובשומרון;
- ללמד את אנשיהם שלא ייתכן להגיד על אדם שהוא גר ביהודה ובשומרון. הוא יכול לגור ביהודה או בשומרון, אך לא בשניהם, כשם שאינו יכול לגור בו-זמנית בגליל ובנגב;
- ללמד את אנשיהם שמי שחוצה את "הקו הירוק" מהשומרון מערבה, אינו "נכנס לארץ". גם כאשר הוא שוהה ממזרח לקו, הוא נמצא בארץ ישראל. "כניסה לארץ" בהקשר כזה, אינה מעידה אלא על בורות;
- לא להימנע מלשדר לקראת חג השבועות ובמהלך החג את השיר המזוהה יותר מכל שיר אחר עם חג זה, סלינו על כתפינו. ההימנעות נובעת, ככל הנראה, משום שמדובר בו בין השאר על הבאת ביכורים מיהודה ומהשומרון, רחמנא ליצלן. חשוב לציין, שהשיר נכתב בשנת 1928, לפני שהיו מדינת-ישראל, "קו ירוק", "גדה מערבית" או "שטחים".
