אחת השאלות המעניינות ביחס לחברת בית (חברה שכל עיסוקה ורכושה באחזקת בניינים וממוסה לבקשתה במיסוי יחיד), הינה מתי תחשב החברה ככזו שיש לציבור עניין ממשי בה, שכן חברה שכזו אינה יכולה להיחשב כחברת בית.
בפס"ד פלפלון שניתן לאחרונה, נתן ביהמ"ש פרשנות רחבה לעניין הממשי של הציבור בחברות הבית, פרשנות המובילה לצמצום משמעותי של חברות הבית.
באותו עניין, נידון ערעורה של חברה שביקשה להיחשב כחברת בית לצורך פקודת מס הכנסה (חברה שקופה), כאשר החברה הסבתא הינה חברה ציבורית ושיעור האחזקה העקיפה של הציבור במערערת היה 5.6% בלבד, וכאשר חלק מנכסיה היו מגרשים הצמודים לבניינים.
ביהמ"ש דחה את עמדת המערערת בהסתמך על פרשנותו לתכלית ההטבה העומדת ביסוד חברות הבית. לדברי ביהמ"ש ההטבה נועדה בעיקרה לחברות קטנות שכל מטרתן להפיק הכנסות מאחזקת בניינים ולבטח המחוקק לא התכוון להעניק את ההטבה לחברות ציבוריות להן פעילות עסקית ענפה שאינה אחזקת בניינים. מאחר שאין ספק כי לציבור עניין ממשי ביחס לחברה הסבתא הציבורית, קבע ביהמ"ש כי העניין הציבורי מתפרש על מכלול פעילותה הישירה והעקיפה של הסבתא ובפרט לאור העובדה כי הסבתא כללה את פעילות הנכדה בדוחות המאוחדים שהגישה.
לקביעה זו בפסק הדין משמעות מרחיקה לכת, שכן בהתאם לרציונאל של פסק הדין ברוב המכריע של המקרים אחזקה ציבורית עקיפה ורחוקה ככל שתהיה תשלול את האפשרות לראות בחברה כחברת בית.
עם כל הכבוד, חרף קביעתו של ביהמ"ש, אנו סבורים כי לא ניתן לקבוע קטגורית כי כל אחזקה ולו הרחוקה ביותר של חברה ציבורית שוללת סיווג כחברת בית ויש להידרש לבחינת כל מקרה לגופו. כך לדוגמה במקרים בהם שוויה של חברת הבית ביחס לחברה הציבורית כמעט אפסי בהחלט לא ניתן לומר כי לחברה עניין ממשי בחברה הבית.
בנוסף, קבע ביהמ"ש כי קיום מגרשים ריקים בצד הבניינים אף הוא מוציא חברה מגדר חברת בית מאחר שבמקרה זה לא ניתן לומר כי כל נכסיה ועיסוקה של החברה הינו באחזקת בניינים. לדברי ביהמ"ש יש לבחון את "מבחן התלות" לפיו ככל וקיימת תלות רלוונטית בין הבניינים למגרשים הפנויים יראו במגרשים כבטלים לבניינים.
לטעמנו, במקרים רבים בהחלט ניתן להצביע על קיומה של תלות רלוונטית בין הבניינים לנכסים הצמודים אליהם וגם בהיבט זה יש לבחון כל מקרה לגופו.