ספרו החדש של מישקה בן-דוד אינו ספר מתח כמרבית ספריו הקודמים אבל הוא נקרא בנשימה אחת ללא הפסקה. גיבור הספר יותם, קצין בשריון במלחמת יום הכיפורים שגם הצטיין בקרב מפתח קריירה צבאית ומתקדם מהר לתפקיד מ"פ, מג"ד, מח"ט וסגן מפקד אוגדה. תוך כדי מסלולו הצבאי הוא נושא לאשה את סמלת החינוך מבית הספר לשריון בו שירת תקופה קצרה כקצין הדרכה ונולדים להם שני ילדים. יותם כפי הנראה כמרבית אנשי צבא הקבע נקרע בין חובתו הלאומית בשרות הצבאי ותחושת השליחות החזקה המפעמת בו לבין חיי המשפחה שאינם. אשתו שבעלה נשוי לצבא מגדלת כמעט לבד את ילדיהם, מנהלת את משק הבית בצורה עצמאית ומשדרת לו במשך השנים את הקושי שלה בחיים מסוג זה.
לאחר התלבטות קשה ביותר מחליט יותם לעזוב את הצבא ולא לממש קידום משמעותי בקריירה כדי להשיב את אשתו וילדיו אליו. "ההפתעה" שהוא מכין לאשתו תמי בשחרורו מהצבא לא מגיעה אליה. ביום שבו הוא מגיע לבשר לה את החלטתו היא עוזבת את הבית עם שני ילדיו ומתחילה חיים חדשים.
הספר עוסק ברובו בניסיונותיו הרבים של יותם ובדרכים שונות להחזיר את תמי לביתם המשותף שעזבה. תוך כדי ניסיונותיו אלה מגיח לביתו אחיו הצעיר של יותם שחזר משנות נדודים וחיפוש עצמי בזן בודהיזם. יותם שהוא איש מעשי וריאלי מטבעו שלא מאמין בדבר שאינו מוכח מנהל שיחות נוקבות עם אחיו שהוא אדם רוחני, פתוח לתופעות בטבע גם כאלה שלא ניתנות להסבר ומאמין ברוחניות. השיחות ביניהם מעניינות ולעתים גם מרגיזות מעט. מהבחינה האישית כאיש מדעי הטבע למדתי להבין שתופעה שאין לה הסבר או שאינני יכול להוכיחה אין משמעותה שהיא אינה קיימת. יותם מתחפר בחוסר אמונה כללי בדברים שאין להם הוכחה פיזית ממשית ורק לעתם רחוקות מצליח אחיו לחדור את מעטה הקשיחות שלו. מעניין שדווקא יותם בחר ללמוד פילוסופיה ואף לעסוק בה ובתחומים המשיקים שלה למדע.
יש בספר לא מעט תובנות על מהות החיים, על הקשר הזוגי, על תחושת שליחות של האחד ועל המחיר שעלינו לשלם בגין אמנותינו. בספר תיאורים יפים של הטבע בכפר, של גידול סוסים ושל טבע האדם.
סיומו של הספר מפתיע ואולי גם עצוב כנראה כפי שהחיים מזמנים לנו לעתים.
בהחלט מומלץ.
