דרושה, כנראה, מידה רבה של נאיביות כדי שלא לפקפק ביעילותה של ערכת המגן. סוד גלוי הוא שכבר חכמים מאיתנו קבעו שאין בה כדי להגן כראוי. כך, למשל, נאמנים עלינו הביקורת עליה מצד
מבקר המדינה, כמו גם הזלזול בה מצד אלה הנמנים עם ראשי מערכת הביטחון, שבאופן מופגן אף סירבו להשתמש בה במערכות קודמות.
על-פי רישומים עדכניים של פיקוד העורף, הצטיידו עד-כה רק כ-4,200,000 אזרחים בערכת המגן, ולא בכדי. מסתבר שעם היתר נמנים כל אותם אזרחים שלא אותרו על-ידיו, או אלה שפשוט סירבו להצטייד בערכה משום שהם אינם מאמינים ביכולת ההגנה שלה.
כותב שורות אלה נמנה עם אותם אחרונים. אלא שהסקרנות העיתונאית היא זו שהביאה אותי, בכל זאת, לתחנת החלוקה הקרובה. אתמול, עם תחילת השבוע, החשתי אליה את פעמי, בעקבות גלויה שקיבלתי מפיקוד העורף כ"הזדמנות אחרונה" לקבלת הערכה.
תחנה? יוק!
המען של תחנת החלוקה צויין בגלויה כ"קומתו השנייה של קניון שבעת הכוכבים בהרצליה". כמו רבים אחרים תרתי גם אני, במשך דקות ארוכות, אחר מיקומה המדויק, שמשום מה לא צויין בגלויה. מהר מאוד הסתבר לי ולרבים אחרים כמותי, שיהיה עלינו לצורך העניין לכתת את רגלינו בין עשרות בתי העסק הממלאים את הקומה השנייה על מסדרונותיה. בהעדר מספר-טלפון של תחנת החלוקה, כמו גם מודיעין בקניון, ניסינו את מזלנו מחנות לחנות, ולשווא. איש לא יכול היה להושיע אותנו.
בדרכנו אל היעד הבלתי-נודע ואפוף המסתורין, הבחנתי שיחד עימי שירכו את דרכם גם גבר קשיש, קטוע-רגליים, שדידה בייאוש על קביים; אישה בחודשי-הריון מתקדמים; ישישה כבדת-ראייה וצעיר אילם ולקוי-שמיעה, שהאמינו לשווא שאני הוא האיש שיושיע אותם. וכך המשכנו עוד דקות ארוכות לתור אחר המוצא מן הסבך, אלא שאללי, שוד ושבר; מהר מאוד הוחוור לכולנו שלתחנת החלוקה לא היה זכר!
בלית ברירה חזרתי הביתה ללא הערכה, כשביני לביני הרהרתי בכך שאולי זה, בעצם, העונש שמגיע לי על הסקפטיות הכרונית שלי בערכה של ערכת המגן...