יש לנו נשיא בעייתי

זה לא יפה. אבל מה צריך פובליציסט לכתוב על שמעון פרס, אם הוא חושב שהוא נוכל? אתם תגידו שהוא חייב להוכיח את הקביעה הזאת, ואני אגיד שאתם צודקים. אני מתכוון להוכיח, רק לפני זה הבהרה: אני לא מתכוון ל"נוכל" במובן הפלילי, אלא מבחינה ציבורית-היסטורית, שזה בעיניי יותר גרוע, למרות שיהיו מי שיחלקו עליי. לא ענק שבענקים אף אחד לא יודע מתי הנשיא פרס ימות. אבל לכולם ברור שיום כזה יגיע. כשזה יקרה, צרכני התקשורת בישראל יולעטו במידע סלקטיבי על אודות המנוח. המידע הזה אמור להתגבש בתודעת ההמונים למסקנה חדה ובהירה: הלך לעולמו ענק הענקים. אני רואה בדמיוני את הפסטיבל הזה וזה מקומם אותי, בעיקר בגלל המוטיב המרכזי שמלווה את פרס כל חייו - הקומבינה. לא ענק ולא נעליים, בסך-הכל נרקומן שהתמכר לשררה. ההתמכרות הזאת דחקה בו לחצות קווים אדומים כעניין שבשגרה. מהסיבה הזו רבין תיעב אותו, וכינה אותו "חתרן בלתי נלאה". כמה שנים קודם חיים חפר כתב עליו את הפזמון "איך הפשפש עלה למעלה". התשובה לשאלה נמצאת בתוך ההגדרה של יצחק רבין. עד להסכם אוסלו, פרס היה אצלי ברשימת הפוליטיקאים הבלתי מועדפים. אחרי (תוצאות) אוסלו, כשהתעקש לשווק את יאסר ערפאת כ"איש שלום" שזכה בפרס נובל בצדק - למרות התוצאות! - הוא עבר לרשימה הדלילה של "מעוררי התיעוב". פרס יודע שהיהודים כמהים לשלום. הוא ניצל את הכמיהה הזאת באופן ציני. שמענו אותו מבטיח בוודאות מוחלטת - אני חוזר: ודאות מוחלטת! - שמסלול אוסלו מוביל לשלום בין העמים. בפועל ראינו שלאורך מסלול השלום שלו עמלו ללא לאות אנשי זק"א וליקטו חלקי גופות של מה שהוגדרו בפיו כ"קורבנות השלום". אילו היה משרת ציבור הגון, היינו שומעים ממנו מונולוג סליחה וחרטה שסופו התפטרות. מנהיג קשיש ומשעשע כשהציבור שלח את סוכני אוסלו לאופוזיציה, הוא הפך עולמות כדי להיכנס לממשלה. ההתנהלות השקופה שלו קוממה עליו רבים שראו בזחילתו לממשלת אחדות, התבזות. אחרי התפטרות עמרם מצנע, הוא ביקש וקיבל את ההגה לתקופת ביניים - אחרי שהתחייב לא להתמודד על תפקיד מנהיג העבודה. בייגה שוחט ידע שהוא משקר והזהיר מפניו. בייגה כמובן צדק. פרס, למרות שהבטיח, העמיד את עצמו לבחירה בפריימריז, והפסיד לעמיר פרץ. אחיו הגזען גיגי פרס הסביר את ההפסד של "שימון" במילים: "הפלנגות מדרום ספרד השתלטו על המפלגה". פרס לא כיבד את הכרעת הבוחר, וערק לקדימה. משם זינק לבית הנשיא לא לפני שניהל קמפיין מביש... נכון, הנשיא פרס זוכה לכבוד בעולם, אבל אין כאן הוכחה שזה מגיע לו. מנהיגי העולם המערבי נופלים ברשתו של מנהיג קשיש שלא מפסיק לשעשע את אויבי ישראל לחזיונות שלום פרי דמיונו. הלכתי לארכיון... לפניכם שישה סרטונים:

בסרטון הראשון פרס מסביר את ההתמכרות לפוליטיקה: הפרישה מהפוליטיקה זה כמו לפרוש מהחיים עצמם... בסרטון השני אהוד ברק מספר בדיחה (ב-1996): בקרוב פרס פורש... בסרטון השלישי עוזי ברעם מספר את אותה הבדיחה (ב-1996): פרס לא יתמודד... בסרטון הרביעי פרס משקר: די, מילאתי את כל התפקידים... בסרטון החמישי חיברתי שני קטעים. בראשון בייגה חושד בפרס שהוא מתכוון להתמודד. פרס בתגובה: זכותו לדמיין. בסרטון השישי פרס מול תלמידי תיכון: אנחנו עשינו הסכמי שלום, אתם תעשו יחסי שלום...