יצרני הכסף, אל מול בועת החובות

"הר חובות" הולך וגדל משך שנים במאות אחוזים. אם אך לפני למעלה מעשור היה החוב הכללי של משקי הבית בישראל, כ-136 מיליארד שקלים , הרי שהוא הגיע בסוף השנה שעברה עד לכדי 330 מיליארד שקלים. בתוך כך מהווה החוב הנוגע לנדל"ן כ-70%, זוהי בועת החובות, ההולכת ותופחת משנה לשנה. מסקנה פשוטה בתכלית: משום שמשברים פיננסיים מתקיימים בשל עודף חובות, ומכיוון שאנו מחויבים לבלום את בועת החובות, לפיכך לא נחוץ היה ליטול הלוואות מלכתחילה!!! סוד גלוי הוא, שהיה ידוע לאבותינו במדבר, ומקובל עלינו מאז מעמד הר סיני מתייחסת לשאלה המפורסמת של רש"י, בפרשת בהר, המוכרת והידועה כ"מה עניין שמיטה אצל הר סיני?", כיוונה בראיה חודרת לעומקה של תובנה זו . אבל תשובת חז"ל המובאת בפי רש"י, מעולם לא הניחה לגמרי את דעתי. קטונתי, אבק אני לרגליהם מלהתווכח עמם, ובכל זאת, על-פי מעט הבנתי, מבקש אני להעלות הסבר שונה. לטעמי, התורה מצאה לנכון לתת הנחיות שנועדו לשרת בעיקר את הצדק והשוויון החברתי והשמיטה היא רק אחת מהנחיות אלו. ישנו היובל, גאולת הקרקע, איסור ריבית, ודיני עבד עברי - כולם דנים בין האדם לחברו . כאן כנראה טמון השורש של "ואהבת לרעך כמוך". לא בכדי אמר ר' עקיבא "זה כלל גדול בתורה" לא לחינם אמר הלל הזקן "זו כל התורה כולה על רגל אחת", לא מקרה הוא שחז"ל הקפידו לומר שכל מי שיש בידו עבֵרות שבין אדם לחבֵרו, אין יום הכיפורים מכפר לו כלל, גם לא על העבֵרות שבינו למקום - עד שירצה את חבֵרו. זה רעיון עמוק ומדהים הגורס שאין אפשרות לנהל שני חשבונות נפרדים - בין האדם לאלוהיו ¬ ובין האדם לרעהו. לענייננו, אתמקד דווקא בהוראת איסור הריבית. איסור ריבית על-פי ההלכה מתייחס הן לקבלת ריבית והן לנתינתה. הריבית במקרא נקראת "נשך" והמקרא מרבה מאוד להזהיר מפניה, אציין רק שלוש פעמים:

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ"

"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"

"אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" המדרש, מפרש את המילה "נשך", "שהוא כנשיכת נחש, כיוון שנחש נושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כן גם הריבית - אינה מורגשת ואינה ניכרת עד שהריבית עולה ו"מחסרו ממון הרבה". חז"ל ראו בלקיחת ריבית איסור חמור כמו שפיכות דמים, ולהדגשת גודל המצווה לתת הלוואה ללא ריבית אמרו "כל מי שיש לו מעות ומלווה אותן בלא ריבית, עליו הכתוב אומר "כַּסְפּוֹ, לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל-נָקִי, לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם". "הא למדת שכל המלווה בריבית נכסיו מתמוטטין". לפיכך "כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו". הכסף שמניע את העולם, לא באמת קיים. הוא נוצר רק במחשבי הבנקים, והוא בסופו של יום, ישתק, ידמים ויכריע את מנועי עולם הכלכלה. החוסן הכלכלי של העולם המערבי, הולך ונחלש, כיוון שהוא שקוע עמוק בתוך חוב, ולכן הכלכלה מתכווצת. על-פי נתונים של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, אנו למדים, שכל החוב המצרפי של העולם ממונף פי 30, ממה שקרוי הכלכלה האמיתית, היינו, התוצר העולמי הגולמי, זה המייצר ערך אמיתי. מכאן, אין סיכוי בעולם, שחוב בפער עצום שכזה יוחזר אי פעם. מבלי להכנס לעובי השיטה, יש לדעת, שהכסף בעולם אינו נוצר על-ידי ממשלות, זו יצירה הדומה לבריאת העולם, בבחינת "יש מאין". תהליך יצירת הכסף, נוצר על-ידי מוסדות פיננסים, בדרך של מתן הלוואות על שיטותיהן השונות והמגוונות, עד כדי כך, שבמדינות מסוימות, מגיע חלקו של הכסף בעולם, שנוצר על-ידי המערכת הבנקאית, עד 97% מסך הכסף.

"וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם,"

בארץ, מחצית מהחברות הציבוריות אינן מסוגלות להחזיר חובות אג"ח, והן על סף קריסה. רובן הן מהחברות הגדולות במדינת ישראל. כיום כשליש מהן מצויות בהליכי הסדר. הגופים המוסדיים בשוק ההון, הפקירו את המיליארדים שקלים של עם ישראל .חלוקת משאבים הוגנת, הקרויה לעיתים צדק חלוקתי או צדק הקצאתי, מוכרת וידועה לנו עוד מן המקורות: עד כמה הוטרדו חז"ל ממצב של העדר שוויון בנטל, אנו למדים מהנאמר בתלמוד: "אמר רב בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון, על כובשי שכר שכיר ועל עושקי שכר שכיר ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן ועל גסות הרוח וגסות הרוח כנגד כולן". בלשון הדיבור - ירד לטמיון, הלך לאיבוד לבלי שוב, התכלה, נהרס. בעבר מקובל היה, שהביטוי "ירד לטמיון" משמעו היה, הלך לאוצר המלך או לאוצר המדינה. מקור המילה מיוונית ‏(tameion), לכן שר האוצר או הפקיד הממונה על הגביה מטעם המלך, נקרא גבאי של טמיון. "משל למדינה שהייתה חייבת ליפס (מס) למלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבות" אלא שהטמיון מסתתר גם במקומות הנראים לכאורה בטוחים. "הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם". נניח שנעלם לכם חפץ, אתם מחפשים, משוכנעים שהנחתם זאת במקום מסוים והנה ברגע אחר, לא צפוי, מתגלה החפץ, במקום ברור ידוע, מוכר וגלוי. למעשה, המציאות בקטע הזמן הנתון, לא השתנתה, גם לא אירע שום נס, אלא שלפתע פתאום "נפקחו" עיניכם והחפץ "נתגלה". אנו מכירים תופעה זו בכמה מקומות במקרא: למשל אצל הגר "ויִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם" שהרי הבאר הייתה ונשארה במקומה. (בדומה אצל אלישע במלחמת ארם וכן אצל אתונו של בלעם) יש פעמים אחרות, למרות שהזמן אינו עומד מלכת, על-אף שהמציאות משתנה לנגד עינינו, אנו נטועים בעובדות העבר, מסרבים להאמין, להבין, לקלוט, לפענח ולהכיר במציאות חדשה וכתוצאה מכך להסיק, להקיש, ללמוד דבר מדבר.נוח לנו להאמין שדבר לא השתנה, עולם כמנהגו נוהג. לנוכח השינויים הנחזים, נחפש ואף נמצא תירוצים, הסברים, סיבות, הצטדקויות ואמתלות, כדי שנוכל לחיות בשלום ולהאמין, שהמציאות שאנו חווים ורואים אינה באמת כפי שהיא . לדאבון הלב, ההיסטוריה של עם ישראל, רצופה בתופעות של אי הכרה במציאות, משחר קיום המין האנושי. הבולטות שבהן הן גלויות ישראל לדורותיהן החל מעבדות ושיעבוד בני ישראל במצרים ותלאות המסע במדבר, המשךבפיצול ממלכות ישראל ויהודה הרצופות פורענות, הרס וחורבן לעם היהודי, ושיאן בחורבנם של שני בתי המקדש - ועד לימינו אנו, דור השואה שחווה השמדה המונית תוך כוונה לכלות ולקטול את העם היהודי מעל פני האדמה.

אם כך, מה בעצם קורה?

תומס ג'פרסון נשיאה השלישי של ארצות-הברית, אחד החותמים על הצהרת העצמאות האמריקנית אמר בתום נאומו ב 1809 "אני מאמין שהמוסדות הבנקאיים מסוכנים לחירותנו הרבה יותר מאשר הצבאות הזרים". באותו נאום הוסיף ואמר "אם הציבור האמריקני יאפשר אי פעם לבנקים פרטיים לשלוט בהנפקת המטבע המקומי, הבנקים ישדדו את האזרחים מכל רכושם, עד שבאחד מהימים יתעוררו ילדיהם חסרי בית, על היבשת שאותה בנו אבותיהם". השיטה המוניטרית כיום מעניקה כוח אדיר למערכת הבנקאית וכיוון שהיא שולטת על יצירת הכסף, היא ממילא שולטת על ניתובו, ולכן כל הגדלה של הר החובות על גב הציבור, רווחיה יוזרמו בסופו של יום, לכיסם של מתי מעט. ומדוע האמירו מחירי הנדל"ן? אספר לכם על חברות שלובות מסוימות, הנמנות על החברות המובילות בישראל בענפי ההנדסה האזרחית, עבודות תשתית, והנדסת סביבה. חברות שמבצעות במשך כ-40 שנה פרויקטים גדולים של עבודות עפר, סלילת כבישים, הקמת גשרים ומחלפים, עבודות פיתוח עירוניות, בניית תשתיות למסילות רכבת, בניית תחנות כוח, והקמת ותפעול של מכוני טיהור שפכים, שיקום ושדרוג של מטמנות לפסולת, הקמת בריכות מים תחנות שאיבה עבור רשויות מקומיות ותאגידי מים שונים. חברות אלו מספקות פרנסה למאות משפחות, בין אם בהעסקה ישירה ובין אם בעקיפה. חברות אלו הן בעלות הסיווגים הגבוהים ביותר האפשריים אצל רשם הקבלנים, והן מוכרות ומאושרות כקבלן מוכר לביצוע עבודות ממשלתיות. הן מנהלות את עסקיהן על-פי נוהלי איכות ותווי תקן בינלאומיים. ההיקף המצטבר של הפרויקטים שבוצעו במהלך השנים על-ידי חברות אלו, מגיע כדי מיליארדי שקלים, ומזמיני העבודות הם, בדרך כלל, גופים ציבוריים וממשלתיים. כיצד קרה שהחברות האלו נקלעו למצוקה כספית גוברת והולכת ? אפשר להסביר שהרווחיות בתחום זה של פעילות הנדסה אזרחית נשחקה והלכה, ניתן גם לתרץ זאת בשל עיכוב בתשלומים מצד מזמיני העבודות. אך אלו יהיו הסברים דחוקים. הבה נכנס ונבחן את הגורם הפיננסי המממן את פעילות החברות: ידוע מפרוטוקול בית המשפט, שכלל חובותיהן לנושים עומד על סך של כ 430 מיליון שקלים, מתוכם חוב החברות לבנק עומד על כ 213 מיליון שקלים, ובנוסף העמיד הבנק לחברות ערבויות בנקאיות לביצוע עבודותיהן בהיקף של כ-130 מיליון שקלים נוספים. משהורע מצבן התזרימי של החברות, סגר להם הבנק את ברז החמצן, ואז נכנסו החברות למצוקה קשה יותר ולא נותרה להם ברירה, אלא להגיש בקשה למתן צו הקפאת הליכים. נכסי החברה כוללים נדל"ן בשווי של כ-7 מיליון שקלים; מלאי בשווי של כ 4.6 מיליון שקלים; ציוד קבוע בשווי של 5.5 מיליון שקלים, המחאות של לקוחות לגבייה פחות מ-1 מיליון שקלים, ואילו חוב לקוחות בגין פרויקטים שהחברות ביצעו, ומבצעות עדיין, עומד על סך של כ 73.5 מיליוני שקלים, ואולי עוד כ 62 מיליון שקלים, שהינו סכום השנוי במחלוקת. לא צריכים ללמוד ראיית חשבון, כדי להבין שיש כאן פער גדול מדי בין הערך האמיתי, לבין בועת החוב, זו אחיזת מוות, זוהי עבדות חוב וכלכלה שמשמידה עצמה לדעת. כסף שנוצר במחשבי הבנקים, בלחיצת כפתור, מלא כלום, הבנק מלווה באופן נמהר וחסר אחריות. כל שנותר לפקיד הבנק לבצע, הוא "ליצר כסף", בדרך פשוטה של העלאת יתרת החוב בחשבון הלקוח. כבר אמרנו שהבנק מחליט לאן יזרום הכסף ולכן הבנק יקבע איזה ענף יהנה באופן זמני "ממנעמי" האשראי, הבנק הוא אלוהי המגזר ברצותו יפיח רוח חיים, ברצותו ישתק ויחניק "כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר, כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר" ניתן להניח שסדר העדיפויות שלהם מונע משיקולי רווחיות הבנקים ותו לא. הבנק מייצר לעצמו רווחים. בקלות בלתי נסבלת של מתן אשראי. לכן התמריץ להלוות, גובר על שיקול הדעת. פקיד הבנק אינו מתעניין בכלכלת המדינה, הוא רק מעוניין ברווח הבנק, וכך יוצרים כסף וריבית, כסף וריבית וחוזר חלילה..., ושום ערך אמיתי לא נוסף לשוק! אין כאן כלכלה יצרנית. ידוע ומקובל בעולם, שהעסקים הקטנים והבינוניים יוצרים מקומות תעסוקה ולכן הם מהווים בסיס איתן לכל כלכלה יוצרת, מדוע אם כן מנותב רוב הכסף לנדל"ן ולא לעסקים הקטנים? פשוט, משום שלכאורה, גדול הסיכון בעת חדלות פירעון של עסק, לעומת הסיכוי בנכס נדל"ני, זאת ועוד, כשכמות הכסף בשוק מנותבת לנדל"ן, היא גורמת למחירים לעלות. ערכם של הנכסים עולה , בעלי הנכסים מרגישים עשירים יותר וכך גם גדל בטחונו של הבנק, כך נבנה והולך, תהליך יצירת הכסף, ההולך ותופח, כמפולת שלג, ומסתיים כהר של חוב. כדי לבלום את השיטה שבה כסף נוצר על-ידי יצירת חוב, יהיה עלינו להעביר את השליטה על ייצור כמות הכסף בשוק, לידי גורמים אחראיים. "מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ"