ביום שני (ה-27 למאי 2013) זעקו שוב הבדווים מהנגב את זעקתם - אולי ,חס ושלום, האחרונה. הפינוי של ועדת פרוואר - בגין בדרך אלא אם יהיה כאן שינוי דרסטי של הרגע האחרון או של הדקה שאחרי ההחלטה. מכלל הציבור הערבי הרי שהבדויים תמיד נחשבו ה"מתונים ביותר". הם פונו מאדמותיהם בשפלת הנגב הצפונית - לאחר מלחמת 1948, כמו "ילדים טובים" הם יושבו בנגב הלוהט ב"כפרים בלתי מוכרים" ולא "צייצו" גם כאשר על אדמותיהם הקודמות הקימו קיבוצים, מושבים ועיירות. בן-גוריון היה זה ששם ליבו ל"מתינותם" ורצה ל"גיירם" כאשר ה"סנשו פנשו" שלו - לענייני דת,
מנחם הכהן מריע לו וחפץ להיות נער השליחות שלו. לבסוף זה לא יצא לפועל אבל לצבא רבים מהם התנדבו. רובם הצביע כל השנים למפלגות ציוניות - עד שבאמת דרכו להם על היבלות.
אז באמת מדוע המדינה הזו מתעקשת לעקור, להרוס ולהגלות דווקא את אלה שה"בעיה הביטחונית" איתם היא בתחתית הסולם של החברה הערבית בארץ? ראיתי אותם ביום שני ובפעם הראשונה - מאז שאני עומד ו/או מביט ו/או מסקר הפגנות פוליטיות עמדו בעני דמעות של ממש. הם לא באו למחות על משהו אלא באו להחנן על נפשם, ביתם וחייהם. גם הסיסמאות שלהם היו מתונות - רק נגד העוול שנעשה להם, רק נגד פירוק האוהלים והרס הבתים ורק נגד הגלייתם למקום של ריכוז בלתי ידוע ובלתי מוכר להם , שרק יעשה להם רע. לא היו עימם דגלים פלשתינים והם לא הרימו שלטים נגד הממשלה, מבחינה רעיונית. שוב ושוב חזרו הקריאות שלהם לא לפירוק יישוביהם וזעקתם לקב"ה - כי רוב רובם היו דתיים ומאמינים. וכאן מתחילה ה"בעיה" האמיתית שבגינה המדינה חפצה להדירם. זוהי בעיה שדומה לבעיה של המדינה עם החרדים ובגינה באים תרוצי ה"פרנסה" ואפילו הניסיון לגייס - באופן כפוי, את החרדים לצבא.
נכון אומנם שהבדואים הם מתונים ואילו בחברה הערבית בישראל קמו לא מעט רדיקלים לאומנים, קומוניסטים ואיסלאמים שמרימים את נס המרד ואת ההזדהות עם האחים שמעבר ל"קו הירוק" אבל בכל זאת הבדואים - ועוד אלה שבנגב, "מסוכנים" יותר ממבט של "סוף מעשה במחשבה תחילה" . הבדואים בנגב אינם מהווים מטרד לאף אחד, הם גם אינם מתקרבים לבסיסי הצבא הרבים שבנגב, את היהודים שרוצים ליישב במקומם אפשר בכל מקום אחר בנגב השומם הזה וגם את הפארק של המיסיונרים מארה"ב לא חייבים לבנותו על אדמות הכפר אל-עראקיב, שנהרס כבר 50 פעם עד כה. אז מה בכל זאת הבעיה, ודמיונה ל"בעיית החרדים"? לבעיה הזו קוראים ה"ילודה הבדואית" וזו בעיה דתית ממדרגה ראשונה ועוד במדינה שמייסדיה הכריזו על קולוניה לבנה וחילונית.
אפילו קיני האיסלאם בישראל מפחידים את השלטונות במדינה פחות ממאהלי היריעות של הבדואים. ההשקפה הסוציו-ציונית מאמינה כי הקיצוניים ביותר יתמתנו ויתמזגו בחיי המדינה כאשר בניהם ובנותיהם יהפכו לעו"דים, רופאים, עובדים סוציאליים ובמיוחד יולידו פחות ילדים. עם הקיצוניות אפשר להתמודד דרך בתי משפט, בתי סוהר, "קואפטציה" אקדמית ופוליטית וכו' אבל עם ה"בעיה הדמוגרפית" זה מסובך יותר. הבדואי יכול להיות "אוהב ישראל" כמה שיותר אבל כשהוא מוליד ילדים - ועוד ממספר נשים, הוא הופך לסכנה מספר אחת של המדינה, כמעט כמו זו של החרדים. הבדואים חיים באוהלים ובמסגרת הדוקה ושבטית כל כך שהאיסלאם אצלם הוא לא "עוד תופעה" אלא ממש בסיסם והם לא יתנתקו ממנו. וכשהם לא יתנתקו ממנו הם לא יפנו - ברובם, ללמוד באוניברסיטאות ולכן הם ימשיכו להתרבות ומי שכבר ילמד הרי שאו הוא יסתגל בחזרה לחברתו או שפשוט הוא יעקור מהמאהל.
לכן המדינה משקיעה כל כך הרבה אנרגיה בפירודם והעברתם ל"ערים נורמליות", שמשם יהיה קל יותר לשלחם לאוניברסיטאות שם גם יהיה קל יותר ל"הלביש" עליהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ועוד מיני "מומחים" שישכנעו אותם להחליף דת ב"מסורת" והעיקר להוליד פחות ופחות ילדים. זה כל הסיפור על רגל אחת ומצידה של המדינה שעוד כמה מאות בדואים יהפכו ללאומנים העיקר שבעתיד לא יוולדו עוד אלפי בדואים "מתונים".