שתי מדינות לשני עמים - מתי ואיך?

התוכנית האמריקנית בראשות ג'ון קרי

מזכיר המדינה של ארה"ב מגבש תוכנית חדשה, עם אלמנטים ישנים, כדי לקדם הסדר בין ישראל לפלשתינים. שתי מדינות - שליטה משותפת על בקעת הירדן וחילופי שטחים.

כשלונות העבר - כסממנים לעתיד

שרת המשפטים, גב' ציפי לבני, מנסה להתניע את המכונית המקרטעת לעבר פתרון יצירתי. לאחרונה הצהירה כי היו 4 שנות קיפאון מדיני, והגיע הזמן לתזוזה. מה ששכחה גב' לבני לציין הוא כי ממשלת ברק הציעה לעראפת הסדר מדיני מפתה והוא ברח. כמו שממשלת אולמרט / ציפי לבני שניהלה מו"מ עם אבו-מאזן משך 3.5 שנים, ברח ברגע האחרון כשאולמרט הציע לו הסדר חלומי, שכלל חלקים של ירושלים.

מסקנות עגומות

התוצאה של הצעות ממשלות לישראל, לפלשתינים נתקלות בקיר אטום ובתרגילי התחמקות חוזרים. מתווה קלינטון, מפת הדרכים - מה נשאר מהן, שרידים של הצעות לא ממומשות ורעיונות שלא מומשו.

שתי מדינות לשלושה עמים

בל ישלה עצמו איש - ממשלת עזה/חמאס, היא אומנם בנויה על פלשתינים אבל שונים מאלה שבגדה המערבית. הם קיצוניים, לא מעוניינים בהסדר עם ישראל, נתמכים ומגובים ע"י אירן והקיצונים של האיסלאם ולא ישתפו פעולה עם ישראל ולא עם אבו-מאזן. העובדה שארה"ב וישראל - מנסים להתעלם מעזה, היא עצימת עיניים למציאות וזריעת חול לתוכניות העתידיות.

פשרות, הצעות בלתי ריאליות

יש בהצעות ארה"ב ובמיוחד בדרישות הפלשתינים שאינם מקובלות על ישראל - אשר מבחינה ביטחונית כלומר: ביטחון ישראל, גבולותיה ואזרחיה לא תוכל לקבל לעולם.

הזמן פועל לרעת הפלשתינים

חבל מאד, שההנהגה הפלשתינית, לא מבינה את התהליך ההיסטורי שהולך ונוצר עם הזמן. יש כיום ביש"ע 35,0000 תושבים יהודים ומספרם הולך וגדל מדי שנה. וככל שהזמן עובר, כן ירבו וישרצו וימלאו את יש"ע וסביבותיה.

מדינה דו-לאומית

יש רבים החוששים שהמצב המדיני הקיים, מוביל לכיוון זה. אין מקום לדאגה - להערכתי, הדבר לא יקום ולא יהיה, הדבר מנוגד לתפיסה הציונית, מנוגד למטרה של ממשלות ישראל ולביטחון ישראל.

הבחירה הגרועה של הפלשתינים

אי חתירה להסכם, בנוסח ברק, אולמרט - הייתה שגיאה פטאלית. הצעות ברוח זאת - לא יחזרו יותר. הפלשתינים מטרפדים כל הצעה. מאז תוכנית החלוקה ב-47, בה סירבו הערבים להצעת וועדת האו"ם, דרך כל המלחמות עד היום, הם קיוו לניצחונות והשתלטות על כל שטחי מדינת ישראל. עד היום עדיין לא הבינו שדרך זו לא תוביל לפתרון ובוודאי לא לניצחון ובכל זאת ממשיכים ללכת עם הראש בקיר. אין לפלשתינים מנהיג בעל שיעור קומה ואמיץ. בשלב זה, אין מנהיג בעל יכולת הכרעה פוליטית להגיע להסדר עם ישראל, עראפת יכול היה לעשות זאת, אך גם הוא נבהל ונסוג ברגע האחרון.

חזרה למו"מ בלי תנאים מוקדמים - שטות מוחלטת

ההצהרה החגיגית של ג'ון קרי, שיחזרו לדיונים, בלי תנאים מוקדמים, היא מופרכת מיסודה. לכל צד, יש דרישות משלו - שידועות מכבר לצד השני. למשל לישראל: לא תהיה זכות השיבה. לפלשתינים: ירושלים המזרחית - בירת פלשתין + אי ויתור על זכות השיבה. לישראל - שליטה על בקעת הירדן, פירוז מנשק ושליטה בנקודות אסטרטגיות. לפלשתינים: מדינה עצמאית עם כל הפרמטרים.

ועוד לא דיברנו על הר-הבית

מאז הקריאה המפורסמת של מוטה גור - "הר הבית בידנו" - התברר שהמצב בשטח לא כל כך ברור. הפתרון - ההגיוני והסביר, הסדר בנוסח הוותיקן ברומא, לאמור: שליטה ושייכות לישראל אבל מנוהל ע"י וועדה בינלאומית עם נציגות ישראלית פלשתינית בראשות ארה"ב.

האופציה הירדנית

בין האופציות שהיו על השולחן או במגירה, הייתה הירדנית. לפני עשור העלה אותה גם אריק שרון, כראש ממשלה והיו שרים נוספים שתמכו בה. הנימוק: רוב האוכלוסיה בירדן היא פלסטינאית ומרוכזים מעמאן צפונה, שם מחנות הפליטים הגדולים. "בספטמבר השחור" - בשנת 1970 ניסו הפלשתינים (אש"פ) להרים ראש ולהתמרד, והמלך עבדללה עשה בהם טבח, והשקט המתוח חזר עד לימים אלה. התסיסה קיימת שם שנים והפחד מפני מהפך - מלווה את השלטון. הממלכה ההאשמית הוקמה באופן מלאכותי ע"י הבריטים, שבידם היה המנדט על האזור בשנת 1921 (וועידת קהיר) ולהקים אמירות ערבית בראשות עבדללא ה-I שמשפחתו ושבטו עזרו לבריטים במרד נגד הטורקים, והייתה כפופה לנציב העליון הבריטי שישב בישראל. בשנת 1946, קיבלה עצמאות, כלומר: מדובר במדינה עם היסטוריה קצרה ומלאכותית.

המלך עבדאללה פוחד מהפלשתינים יותר מאשר מישראל

עד כמה שזה נשמע מוזר, המלך מפחד יותר מתסיסה פלסטינאית בירדן מאשר מישראל. הקמת מדינה פלשתינית בירדן + שטחים מיש"ע, הוא פתרון אידיאלי לפתרון הסכסוך באזור אבל מדינות האזור ובמיוחד ארה"ב, עדיין לא מוכנות לכך. יש להניח שאם תהיה תסיסה פלשתינית בירדן, יצטרפו אליה או יתנו לה גיבוי, גם מספר שכנות של ירדן, אירן, סוריה, לבנון והמפרץ הפרסי. ירדן הפסידה את שטחי יש"ע, במלחמת ששת הימים, אליה נכנסו בלחץ מדינות ערב, ובסיסי אש"פ פעלו משם. בשנת 1973, במלחמת יום הכיפורים, לא חזר חוסיין על טעותו ולא הצטרף למלחמה ובכך ניצל. בשנת 1994 - נחתם הסכם שלום עם ירדן, שמחזיק מעמד עד היום. שלטונו של מלך ירדן - מבוסס על נאמנות שבטי הבדואים מעמאן דרומה, כמו וואדי פארן + אזור פטרה, אבל הם במיעוט באוכלוסיה.

לסיכום

יהיו דיונים, וועדות, ציפי לבני תוכל להוביל מהלכים, פגישות, ישיבות וחיבוקים המכונית המדינית לא תסחוב בעליה וכנראה לא תגיע רחוק. כי אבו-מאזן, ממש לא מייצג את כל העם הפלשתיני ובקושי את הגדה המערבית, (אם לא יהיו בחירות גם בעתיד), כך שהסיכויים להסדר, לשלום, להודנא, רבת שנים, היא בינתיים בגדר חלום. אם נתעורר בוקר אחד - ויתברר שטעינו, נצא לחגוג ולרקוד כפי שהיינו רוצים מלכתחילה. אבל להיסטוריה יש לרוב תוכניות משלה ולבסוף יצוץ פתרון, אולי, שניתן היה לעשותו כבר קודם, אבל לצדדים לא היה אומץ וחזון מתאים.