מחלוקת לוהטת שהוכרעה
בשבועות האחרונים גאתה מחלוקת פנים-מחנאית בבית-היהודי התורני והפוליטי. זירת המחלוקת: הבחירות הקרבות לרבנות הראשית אשר אמורות להתקיים בקרוב. אגב, כבר ציינו במדור זה שתוקף הארכת כהונתם של הרבנים הנוכחיים יפוג בדיוק ב...ט' באב. אולי כאן שפון-טמון רמז להיבט ה'חורבני' של המחלוקת אם אכן "סופה להתקיים", וכדלהלן. מכל מקום, הריב הרבני הפנים-מחנאי הפך לנושא הנידוש בכל שיחת מסדרון ובכל קרן רחוב בכיכר השוק הדתי-לאומי.
כידוע, התלהט ויכוח סביב מועמדותו של הרב דוד סתיו, מראשי רבני 'צוהר', ומתנגדיו מקרב המחנה הוציאו 'חוזה' לכרות את כשירותו, ויהי מה. הם לא הציגו מועמד ריאלי נגדי, וניהלו 'קמפיין' שלילי-פסילתי. לחצים לא-מתונים, משני הצדדים, הופעלו על ח"כי 'הבית היהודי', וסיעה זו זכתה לקיתונות של רותחין וצוננין תקשורתיים בטענה מדוע איננה מקבלת החלטה? להיכן נעלמה וכיצד נאלמה? והנה, תוך כדי כתיבת השורות (שנכתבות הפעם ביום א' ולא במוצ"ש) הבית היהודי חדל לפסוח על שתי הסעיפים, יצא מעמימותו והביע תמיכה ברב סתיו.
'שמרנות' מול 'היפתחות'
יכולתי לפטור את הנושא בקלות ולהפטיר במשיכת כתף: "נו, ריב משפחתי קלאסי; מחלוקת אחים; זה יעבור להם והזמן יעשה את שלו". ואכן, תוך שבועיים-שלושה הזמן עשה את שלו ותשקוט(?) הארץ. אבל לא! המחלוקת שהתגלעה היא שרשית ועמוקה, ובעקר רחבה וחובקת נושאים רבים. מדובר במחלוקת בלב הציבור הרבני והתורני הדתי-לאומי סביב 'שמרנות' או 'פתיחות' במכלול נושאי דת ומדינה. ניתן גם להציב כותרת משנה לדיון זה, כנגזרת מדילמת ה'שמרנות או הפתיחות', והיא: האם בנושאים אלו, ובחירת רב ראשי בכללם, מגמת פנינו היא רוממות המחנה הדתי ודאגה לצרכיו ולמשאלותיו, או שמא נעדיף הפניית מבט לכלל ישראל מחוץ למחנה - המסורתי והחילוני?
הרב דוד סתיו שייך לפלג הלא-שמרני, המפנה מבט לציבור הרחב, ו'רבני צוהר' יוכיחו! ה'שמרנים' קידשו נגדו מלחמה וחיטטו למצוא באמירותיו אי-שם אי-פעם שמץ של פסול. גם אם הפעם, בסוגיית המועמדות לרב הראשי, הוכרע הדיון במסדרונות 'הבית היהודי' (כך תקוותי),
אני צופה מהדורות חוזרות של מחלוקת מעין זו בכל נושא בעל זיקה לסוגיות דת ומדינה. וכדי שלא לפתוח פה לשטן לא אנבא ולא אעלה דוגמאות לכך...
המחלוקת (שחלפה?) בסוגיית המועמדות לכהונת הרב הראשי הייתה סביב השאלה 'מהו רב ראשי?' הללו סבורים כי הגדרת התפקיד הוא לשמש בקודש כ'ראש הרבנים', המרומם מכולם, ובעל סמכות-על הלכתית-תורנית. ליבם יוצא נוסטלגית ל'כסאו של הרב קוק', וכמיהתם לראות ברב הראשי "איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" (במדבר כז,טז-יז) בהלכה ובאגדה ובהנהגת הציבור. הפלג האחר, המואשם ב'פתיחות', מזהה כי השתנו התנאים; אין סיכוי שגדולי ישראל הסמכותיים ביותר ישבו בכורסאות הרבנים הראשיים ואפילו לא כחברי מועצתה (ולו בשל תהליך הבחירה). פלג תורני זה סבור כי יעדו של הרב הראשי הוא להנגיש את התורה ומצוותיה, ואת עולמה של היהדות, חוויותיה ואתגריה, לכלל הציבור, ולא להתמקד בשירותי פסיקה או דרשות לרבנים ולאברכים. מנקודת מבט זו יכול לעמוד בראשה מי שניחון בכישורים אלו, גם אם הוא מודע שיש בעלי-סמכא גדולים הימנו. וזה הרב סתיו!
הבית היהודי הפתוח
מפלגת 'הבית היהודי' קמה וגם ניצבה על ברכי גישת הפתיחות. הפלג התורני השמרני-טהרני איננו קורא אל נכון את המפה הפוליטית, ואיננו מוכן להודות בעובדה ניצחת-מנצחת זו. לפיכך, חוששני כי מחלוקת זו סופה להתקיים, ולזנק עלינו בכל נושא דתי-עתידי. עצתי אמונה: תנו לפרנסי 'הבית היהודי' - נושאת דגל הציונות הדתית - להתנהל בסוגיות אלו כהבנתם, ללא לחצי רבנים וללא הטלת מרות דווקנית.
פרשנים ודרשנים רבים נזקקו לשאלה על דברי המשנה במסכת אבות שצוטטה בראש המדור: "איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים - זו מחלוקת קורח ועדתו", ולמה לא נאמר מחלוקת 'קרח ומשה'? התשובה הדרשנית המפורסמת (ומצאתי שכך העיר המלבי"ם וכמדומה שגם בתורת החסידות) היא שמחלוקת כזו, שאינה ראויה, מאופיינת במאבק פנים-מחנאי, "קרח ועדתו". גם כשיש יריב חיצוני הם מתכתשים בתוכם...
ומה פשר הציון הניתן למחלוקת "שאינה לשם שמים שאין סופה להתקיים", והלא לכאורה שבח שנו כאן? לפי דרכנו הדרשנית למדנו שיש תקוה כי מחלוקת פנים-מחנאית, קשה ככל שיהיה, תחלוף מן העולם, ולא תתקיים. הציבור יודע להכריע גם אם תלמידי חכמים מתנצחים...