את אליעזר ז'ורבין ז"ל שנפטר השבוע מכירים כולם כפרסומי ידוע-שם שהקים את חברת "דחף" ופעילויות פרסומיות ידועות נוספות.
אני הכרתי את אליעזר אישית מקרוב ביותר, בשנים שלפני קום המדינה (בשנים 1942-3), כשעדיין היה רווק צעיר ובשל היותו דייר-משנה בחדר קטן ששכר בדירת הורי בשכונה הגובלת עם
מאה שערים בירושלים ואני אז ילד צעיר.
ז'ורבין (או לייזר כפי שקראנו לו אז) נולד בשכונת מאה שערים בירושלים למשפחה חרדית ואביו היה הבעלים של ה"מקווה" בשכונת מאה שערים בירושלים, "מקווה" שהלכו לשם מרבית תושבי מאה שערים , לא רק לטבול כאקט דתי, אלא משום שבבתים בשכונה זו, בשנים שלפני קום המדינה, לא היו אמבטיות או מקלחות והייתה לנו ברירה אחת או להתרחץ בגיגית קטנה בבית או ללכת למקווה וזה מה שמרביתנו עשינו.
באותן שנים פנה לייזר אל הורי וביקש לשכור חדר בדירתנו, שהייתה בסמוך לחומות מאה-שערים, שם גרו הוריו . הורי שלא ידעו על היותו של לייזר איש לח"י, הסכימו להשכיר לו את החדר הן בשל הקשר האישי שהיה להם עם הוריו ונוסף לכך בשל ההכנסה הכספית לה היו זקוקים . הורי לא ידעו שלייזר ז'ורבין , הקים בחדר זה סניף סמוי של מחתרת לח"י, אם כי ראינו מפעם לפעם כמה צעירים שבאים לחדר, אל לייזר, ולמרבית הפלא הם נשארו לישון בחדר הקטן והצפוף הזה, כנראה משום שחיפשו מקלט.
רק לאחר שבועות מספר הבינו הורי כי מדובר כאן בסניף של מחתרת לח"י וזאת משום שבאחד הימים פרצו לדירתנו שוטרים בריטיים עם אקדחים שלופים וערכו חיפוש בחדר ששכר ז'ורבין אך הם לא מצאו שום דבר מרשיע וגם את לייזר לא מצאו אז בחדר.
הם לא ידעו כי ז'ורבין שהרגיש כנראה קודם לכן כי הבריטים מחפשים אחריו, ניצל את באר המים שהייתה בחצר שלנו ובאחד הלילות, באישון לילה, הוא זרק לתוך הבאר אקדחים וכדורים, שלבטח מחלידים שם עד עצם היום הזה ולכן לא מצאו אז הבריטים שום דבר בחדר.
לימים, כעבור שנים רבות רבות, נוצר קשר חדש בינינו, הוא כפרסומאי ובעל חברת "דחף" ואני כדובר
משרד התחבורה והיה בינינו שיתוף פעולה מקצועי במשך שנים רבות וקשרי ידידות טובים.
אליעזר ז'ורבין היה מקצוען ממדרגה ראשונה בתחום הפרסום וההסברה והיה אדם ידידותי וחבר טוב.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.