תארו לכם כי חלילה נפלתם קורבן לאונס והצלחתם לשרוד אותו, לא רק שהצלחם לשרוד אותו, הצלחתם לעזור אומץ וללכת להתלונן, לעזור אומץ ולנסות לשקם את חייכם.
עכשיו תתארו לכם שהמדינה לא רוצה לעזור לכם בתהליך של שיקום חייכם ולכן אתם נגררים למשפט וזאת בכדי לנסות ולקבל עזרה כלשהי מהמדינה, בשביל לנסות ולקבל פיצוי כספי שיעזור לכם להמשיך ולחיות, להמשיך ולאסוף את השברים, אתם מגיעים למשפט ודווקא בית המשפט, דווקא המקום הזה שאמור להגן עלייכם ועל זכויתוכם הוא זה שפוגע בכם.
סיפור המקרה:
המקרה שלנו אינו עוד מקרה דימיוני או תרגיל מחשבתי כלשהו, המקרה שתואר מעלה בקווים כללים קרה במציאות, אותו המקרה מתחיל כאשר צעירה בת 19 אשר נאנסה בהיותה בת 13 על-ידי צעירים ערבים תושבי מחנה הפליטים שועפט מחליטה להגיש ערער על כך שמשרד הביטחון החליט שלא להכיר באונס שלה כפעולת איבה.
הנאנסת מופיעה עם עורכת הדין שלה בפני הרכב שופטים אשר עתיד להחליט אם היא זכאית להקרא נפגעת פעולות איבה וכתוצאה מכך זכאית לפיצוים או לא, כאשר לפתע אחד השופטים-השופט בדימוס ניסים ישעיה מחליט להעיר הערה סדונית ופוגענית באומרו: "יש בנות שנהנות מאונס".
הבעייתיות של המקרה:
הבעייתיות במשפט אולי לא מובנת למר ניסים ישעיה אבל סביר להניח שמובנת לרובנו, הבעיתיות גלומה בכך שנשמעה כאן טענה שבנות יכולות להינות מאקט פוגעני ושפל כמו אונס, אקט שלא רק שפוגע ומשחיט את גופן אלא גם פוגע בחירותן הבסיסית ביותר, בשליטתן על גופן ועל רצונן.
האם השופט בדימוס טוען שבנות נהנות מכך שבן אדם לוקח אותן ועושה בהן את כל זממו כאשר הן אינן יכולות להגיב וכל החירויות הבסיסיות שנרשמו מעלה נלקחות מהן, האם הוא טוען שמעשה אשר נעשה בכפייה הוא מעשה לגיטימי? ויותר מזה לגיטימי על-ידי אלו שנכפה עליהן המעשה?
הבעייתיות הנוספת במשפט שנאמר היא כזאת: תפקידו העיקרי של בית המשפט בדמוקרטיה ליברלית הינו שמירה על זכויות הפרט, הזכות לחירות, הזכות לקניין והזכות לחיים- לא רק שבמקרה המדובר עצם האונס הינו פגיעה קשה בזכויות הנפגעת(כפי שצויין מעלה) אלא שאותו השופט במקום לנסות ולתקן את אותו העוול ובמקום להגן על אותה הנפגעת עד כמה שאפשר רק מוסיף לפצעים הפתוחים, כאשר הוא בעצמו פוגע בזכות החירות של אותה הנפגעת.
לסיכום:
קשה להאמין שאמרה כזאת אומללה נאמר על-ידי שופט במדינת ישראל, קשה להאמין שדווקא בית המשפט הוא זה שפגע עוד יותר בנפגעת, קשה להאמין שבית המשפט הגיע לעוד שפל מדרגה והשאלה שנשאלת - האם יש עוד לאן לרדת?
ול"כבוד" ה"שופט" רק אשאל מספר שאלות - האם אתה היית נהנה מאונס? האם אתה היית נהנה אם חלילה היו תופסים אותך בסמטה חשוכה, מכניעים אותך ומפשיטים אותך ואז עושים בכך כל העולה על רוחם? האם אתה כבוד השופט הייתה נהנה מזה?האם היית רץ לספר לחבר'ה על החוויה או שאולי לחלופין הנפש שלך הייתה מתנפצת לאלפי רסיסים והיית מקווה שיש מישהו, שיש מערכת שתעמוד לצדך בתקופה הקשה? האם היית מקווה שאותה המערכת תהיה בית המשפט שיפסוק לטובתך או לפחות יקח ברצינות את דבריך? ואם התשובה היא כן, שהיית רוצה שמישהו יעמוד לצדרך ויקח את העניין ברצינות - איך היית מרגיש אם היית נפגש עם שופט ציני כמוך?
ועוד דבר אחד, אמירת סליחה לא עוזרת במקרה הזה.
