קשה להתעלם מהעובדה כי המדיום הטלוויזיוני מהווה חלק ניכר בשגרת יומם של בתי אב רבים בישראל. בימים בהם הטכנולוגיה זמינה, מספר הערוצים כמעט בלתי נגמר, והתכנים הטלוויזיוניים הינם רציפים לאורך כל שעות היום, הרי שקשה לתאר מצב שבו נהיה אנחנו, או ילדינו מנותקים לחלוטין מהקופסה השחורה הזאת שנקראת טלוויזיה.
לטלוויזיה יש יכולת משיכה יוצאת מן הכלל. זה נכון למבוגרים ונכון בצורה משמעותית יותר לפעוטות וילדים, שנוחים במיוחד להשפעה.
נשאלת השאלה עד כמה גדולה ההשפעה של הטלוויזיה על המוחות הצעירים?
ראשית, לילד אין את יכולת השיפוט שיש למבוגר. כאשר מבוגר רואה סרט אלים, לדוגמא, הוא מבין שמדובר בשחקן ובמשחק. מבחינת ילד, במיוחד אם הוא מתחת לגיל חמש, מדובר בעולם אמיתי לגמרי. שנית, לילד אין יכולת שליטה על תכנים. ברגע שתפתח מסך טלוויזיה, הוא מייד יתמגנט אליו ויסתכל בו, לא משנה מה התוכן הנצפה.
ידוע כי ילדים נמשכים יותר לטלוויזיה, ולכן, כיום, ישנן הרבה תוכניות ייעודיות לילדים, ערוצים לילדים ופרסומות ייעודיות לילדים. אצל ילדים, החוויה של התכנים שמועברים בטלוויזיה היא הרבה יותר עוצמתית מאשר אצל מבוגר. מבוגר, מטבע הדברים כבר חווה יותר חוויות ופחות מתרגש מדברים שילד חווה רק דרך הטלוויזיה. לדוגמא: מבוגר, סביר להניח שראה כבר מטוס או שניים בחייו ויודע כיצד הוא נתפש, מה גודלו וכדומה. אצל ילד לא בהכרח - ולכן החוויה עזה יותר ומסקרנת הרבה יותר. אפשר לומר, שמדובר במכשיר ששולט בילד הרבה יותר משהילד שולט בו. לכן, גם כאן, כמו בתחומי חיים אחרים, חשובה מאוד ההכוונה ההורית.