בכינוס
הרבנים שהתקיים ביום ראשון (ה- 16 ליוני 2013) מוקדו בעיקר התקפות הרבנים - על מעמדם ועל בעיית ה"גיור", ברב דוד סתיו ובשר הכלכלה מר
נפתלי בנט. כל זאת למרות שהכינוס התכנס דווקא נגד ה"רב הראשי" הספרדי - הרב שלמה עמר, ונגד שרשרת ה"גיורים" שלו באירופה שנשלחת על ידו בדמות "דיינים מיוחדים", כאשר אחד מהם הוא לא אחר מאשר בנו, הרב אליהו עמר ממושב אולש שעצם מינויו לדיין ע"י אביו העלה לא מכבר את חמת הרבנים האמיתיים בישראל.
מי שבחש ב"קדירת" הפקת הכינוס הזה - בפתח תקוה, היה ה"רב הראשי" האשכנזי,
יונה מצגר ולא קשה היה לזהות את עקבות אצבעותיו לנוכח הזכרת שמו שוב ושוב כה"רב הגאון" ע"י לא מעט דוברים ובראשם מארגן הכינוס, הרב יוסף שלוש מדרום השרון. מצגר גם הוזכר בכנס כ"מסייע לרבנים" בעוד שמהלליו חזרו שוב ושוב על כך ש"העומד בראש הרבנות הראשית מתעלם מרבני ישראל". הרמז לעמר היה ברור ואילו לנציגו הוסווה - רווח, היה הדבר ברור כשמש והוא דאג להעביר זאת אח"כ ל"בוס" הכל יכול שלו.
הכינוס הזה התכנס לא משום שלרוב הרבנים שם היה באמת איכפת מ"גיורי החלומות" המבוצעים. הדיין אברהם שרמן - שהוזמן בשל כך, היה רק תפאורה למשהו אחר. ההוראה האחרונה של משרד הדתות - לפיטורי רבנים שזקנו או לפיטורי רבני שכונות מיותרים, זו הייתה הסיבה העיקרית לכינוס ה"בהול" הזה, ואז פתאום כולם נזכרו ב"אידיאולוגיה". בכלל, רוב הרבנים שנכחו שם לא היו חרדים באמת וחלק גדול מאוד מהם הם הסיבה לרצון של הרב בן דהן לערוך סדר. לא מעט מהללו מתקשים בכלל בקריאת פשוטה של השפה העברית, אחרים קיבלו את "הכשרתם" ל"רבנים" ללא בחינות מה"רבנים הראשיים", רבים מהם אינם מגיעים כלל לעבודתם ולא מעט מהם חיים מחוץ ליישוביהם.
והיה שם אחד שאותו הכרתי מתמונה שנמסרה לי לפני זמן לא רב כאשר הלה - בהיותו שוחט מטעם ה"רבנות הראשית בישראל" במדינת בראזיל,צולם כשהוא רוכב על הצד האחורי של אופנוע הנהוג בידי צעירה בראזיליאית מעורטלת, כשלצורך "פיקוח נפש" הוא אוחז במתנייה של זו...
ועל הכינוס הזה כמובן תפסו "טרמפ" פוליטי הפוליטיקאים המתוסכלים של "יהדות התורה" -
משה גפני (שכמובן גם נאם שם...) ויעקב נח ליצמן. נאומו של גפני כמובן התמקד בהאשמת הרפורמים והרב דוד סתיו כאויבים הראשונים במעלה של היהדות החרדית ושל ה"גיור היהודי האמיתי". את גפני ואת נאומו דאג לכפות מארגן אחר של הכנס - הרב יצחק פישר מראשל"צ, עוד "פוליטרוק" קטן של "דגל התורה" שהתנגד לעלות לסדר היום את בעיית ה"גיורים" הפסולים והלא חוקיים של בית הדין של שמולי'ק קרליץ מבני ברק, רק משום היותם של פישר, קרליץ וגפני חברים באותה מפלגה ששמה "דגל התורה".
אולי את הציבור החרדי התמים מארגני הכינוס יכולים לבלבל בהסתה שלהם נגד בנט וסתיו אבל מי כמותי יודע שהרב דוד סתיו לא המציא את "גיורי החלומות" והוא בטח לא מעורב בהם משום "סיבות כספיות". בימים אלה אני קורא את סיפרו האוטו ביוגראפי של הרב שלמה גורן. תהום רעיונית גדולה פעורה בינו לבין ההשקפות שהאיש הזה מייצג. אבל הרבנים שלמה גורן,
חיים אמסלם, יעקב אריאל ודוד סתיו הם אינם בבחינת "עושים מעשה זימרי ומבקשים שכר כפינחס". אלה הם רבנים שומרי תורה ומצוות עם משפחות יהודית דתיות ומסודרות ומעולם לא נחשדו בניאוף ובשוחד. פיהם וליבם שווים והויכוח איתם גלוי.
הבעיה היא עם אלה הלובשים אצטלה "חרדית" אבל אח"כ נתפסים בניאוף, בשוחד והסכמה ל"גיורי חלומות" ולכשרות קלוקלת עבור חופן מזומנים. השאלות שלי מופנות למארגני הכנס הלה ואני תוהה מדוע בכנס הזה לא נשמעה בלהט הזעקה על חילולי השם שנגרמו ליהדות כולה ע"י הרב יונה מצגר כאשר הואשם בתועבות ובביקוריו המביכים במזרח אירופה התבקש לא להגיע יותר (בראשם הביקור ברומניה)? מדוע אלה שכל כך "חרדים" לנושאי ה"גיור" לא ביקרו את כל מסעותיהם של "דייני הגיור" של הרב עמר באירופה הנידחת, כבגרמניה ושוויץ למשל או העתידיים ברומניה? מדוע מארגני הכנס לא גילו לציבור ה"רבנים" כי בעצם ה"גיור הצבאי" שלו הסכים הגר"ע יוסף או ה"גיור הממלכתי" של הרב עמר חמורים יותר מאלו שרבני "צוהר" מבקשים לעשות? אם ה"רבנות" כל כך חשובה למארגני הכנס כיצד הם לא בררו את המוזמנים ומדוע הם שותקים כנגד רבנים שעושים מעשי סדום ותועבה לאור השמש וכנגד שס שמינתה את רובם של אותם "רבנים" - ובראשם את "הרב של "אל על"?
אינני אוהדם של רבני ה"מזרחי" ובטח אינני אמון על השקפתם אבל ההתקפה הצבועה והאלימה הזו, כנגד הרב דוד סתיו, היא לא רק צבועה אלא הסחה פוליטית שכמה עסקנים/יות ציניקנים/יות מש"ס מעוללים לו כדי להסיח דעת הציבור מהתנגדותם למישהו אחר: לרב שלמה משה עמר. ה"חונטה" הזו משתמשת לשם כך בתמימותו ובזקנותו של הגר"ע יוסף שליט"א. לא במקרה התנגדה ש"ס ל"חוק עמר".
ההתנגדות הייתה קיימת עוד כאשר הוצע הרב הרב אריאל ל"דיל" הדביל הזה.
אריה דרעי - בשליחות חמ"ל משפחת יוסף (שבראשו עומדת גב' יהודית יוסף), דאג להכשיל את ה"דיל" הזה בהסתת גורמים בבית ה"הודי" שהתנגדו לרב
חיים דרוקמן, אפוטרופסו של הרב אריאל. אבל לדרעי - ובמיוחד לשולחיו, לא היה איכפת אם אריאל או סתיו יבחרו אלא היה חשוב להם שהרב עמר יבחר, על-אף זיהויו עימם. ומדוע? מועמדה של משפחת יוסף - ל"רב הספרדי הראשי" הוא הרב אברהם יוסף, בנו של הגר"ע יוסף. לכל קבוצת התמיכה ברב יוסף ישנה בעיה לצאת ישירות נגד הרב עמר אך מנגד הם כועסים עליו משום שהוא חפץ " לאכול יותר מדי מהעוגה" גם כשחלף מזמן כהונתו. אי לכך נקרא דרעי לדגל כדי לבצע את העבודה הכל כך ידועה ואהובה עליו, ה"דילים" הדבילים.
לדרעי, שהיום הוא כבר מנגן "כינור שני" - אחרי גב' יהודית יוסף, הייתה רק בקשה אחת: לכרות סופית אתת ראשו הפוליטי של
אלי ישי וזה נעשה ע"י ה"חונטה" ברצון. לאחר שהרב אריאל הוסט הצידה נאחז הרב עמר ברב סתיו כ"גלגל הצלה פוליטי", משום שידע שרק דרכו יעזרו לו בממסד החילוני להאריך את כהונתו. אבל כאן שוב נכנס דרעי לתמונה והחליט להכשיל את ה"דיל" כשהפעם התירוץ שלו, לאי תמיכת ש"ס ברב עמר, היא ה"קלות הדתית" של הרב סתיו (אפשר לחשוב שדרעי הרבה יותר "חרדי" ממנו...) ועל בסיס זה הסיתו הללו את הגר"ע יוסף שיצא נגד הרב סתיו.
דרעי צירף לתככים הללו את מתנגדיו הפוליטיים של הרב סתיו ב"בית היהודי" והאחרונים בכו לרב יוסף כי אף הם כואבים את ה"אידישקייט" החסר של הרב סתיו. עד כמה אריה דרעי נאמן ל"חונטה" ולמועמדותו של הרב אברהם יוסף אפשר לראות בכך שלפני כשבוע התפתח ויכוח קולני - עד כדי גידופים קשים ממש, בינו לבין אחיו יהודה דרעי ("רבה" של ב"ש), שבו דרש אריה מאחיו מאחיו להסיר את מועמדותו ל"רב הראשי" לטובת הרב אברהם יוסף (מחותנו של יהודה דרעי...).
אין ספק שההסתה נגד הרב סתיו - עד כדי אלימות מילולית ואף פיזית, פוגעת קשות ביהדות ומוסיפה חילול ה' אבל זו דרכם של אלה שכופים את ההלכות של רב אחד על שאר עדות המזרח מסיבות פוליטיות-מפלגתיות אך משתמשים בטענה כי "זוהי פסיקתו של גדול הדור", אותו "גדול דור" בדיוק שבצעירותו יצא נגד גדול הדור האמיתי המנוח של אז - ה"בן איש חי". זו איננה יהדות אלא זו היא בריונות.
