אגדת שתי המדינות - המלך לא עירום

טעות. דני דנון, שהכריז כי נתניהו איננו מפריח את סיסמת "שתי המדינות" ברצינות לא קורא 'המלך עירום', כי אם 'המלך לבוש!' להפך, לו טען שהתכחש לעקרונותיו ולהבטחותיו הימניות, היה מציג אותו במערומיו. אבל נתניהו הוא 'מלך אביון' שהפסיד בבחירות, ואת כיסאו הציל בדוחק בברית-מפסידים עם ליברמן, שחשש גם הוא ממפלה. מתבקש לבחון את האופציות של נתניהו, אם ינסה לספק את חסידיו החדשים מן השמאל וייכנס למו"מ על "שתי המדינות". הבית היהודי יפרוש, ואם ינסה להחליפו בש"ס, יש עתיד תפרוש. יחימוביץ' תדרוש תמורת כניסתה מחיר מדיני כזה, שיפלג את הליכוד וישאיר את נתניהו ללא בית. מפני שלא כמו את שרון, אותו - השמאל לא יאמץ. 20 ח"כים בלבד נותרו לליכוד, מפני שהשמאל לא הצביע בעדו למרות נאום בר-אילן והימין ברח בגלל אותו הנאום. נתניהו מקיים קואליציה של ציפי לבני עם ציפי חוטובלי, יעקוב פרי את אורית סטרוק, כיצד? בהרדמה. כל זמן ש"התהליך המדיני" רדום, מבנה הקואליציה, שאין מלט שיחבר את נדבכיו, עומד במקומו, אם כי ריק מכל מטרה ותכלית - מדינית, חברתית וכלכלית (להוציא אולי את אירן, אך זו מצטיירת כפרויקט פרטי של ראש-הממשלה). הממשלה עומדת על שתי רגליים 31 צירי הליכוד ביתנו, שמה שמחבר אותם לקואליציה היא ההישארות בשלטון ו-31 צירי יש עתיד והבית היהודי, שאותם מדביק יחד ומחבר לקואליציה אידיאל "השוויון בנשיאה בנטל", קרי - סילוק החרדים מהשפעה. וגם הברית הזאת תארך רק כל עוד הנושא המדיני מורדם. מה עניין יכול להיות אפוא לנתניהו להוציא את 'הדוב הפלשתיני' מן היער? בחירות חדשות, שבהן ספק אם ייבחר? למרות תקדים שרון, חצייה של נתניהו את הקווים הפוליטיים והאידיאולוגיים אל המחנה הנגדי, היא תופעה נדירה בהיסטוריה. שבתי צבי התאסלם; במלחמת 30 השנה (1648-1618) מפקד הצבא הקתולי, אלברכט פון וולנשטיין, ניסה לעבור אל המחנה השוודי הפרוטסטנטי; קוריולנוס מצביא רומא, לפי האגדה, עבר אל האויב ובראש צבאו צר על עיר מולדתו. נתניהו בקי בהיסטוריה. הוא יודע, שסיום כל הפרשיות האלה היה טראגי. לעצם העניין, לאן יכולות שיחות-שלום להוביל בעולם ערבי שהולך ומקצין וטובל במרחצי דמים? האם אבו-מאזן, הרחוק מלהיות סאדאת (שלא שרד) יכול בזמן כזה ללכת בעקבותיו? הוא יוותר על חריץ אחד בכותל המערבי ולא "יסתשהד"? מחנה השלום מתנחם ש"רק" 150,000 מתנחלים צריך יהיה לעקור, 250,000 יישארו במקומם 'בגושים'. אולם שטח המאכלס כל-כך הרבה אנשים, פלוס הנדל"ן היקר מאוד, המאכלס 200,000 יהודים בירושלים המזרחית, יצריכו קריעת שטחי חליפין גדולים מאוד מן הנגב, מחבל לכיש, מעמק בית שאן. נתניהו טרם הספיק להתעמת עם "מתנחלי" החבלים האלה. כשינסה, עוד יתגעגע למתנחלי 6 הימים. ולשם מה יסכן נתניהו את כיסאו: כדי לשבת עם ג'בריל רג'וב, אשר לו הייתה לו פצצה אטומית - כך אמר - היה מטיל אותה עלינו, "כי אנו אויבם הגדול ביותר"? עם אבו-מאזן, שכלי התקשורת שלו מפמפמים שיפו, חיפה, באר-שבע הן פלשתיניות, שטח כבוש מ-48'? הקורא כל שדרה, כיכר, בית-ספר ומועדון על שם מחבלים, רוצחי יהודים? נתניהו נשבע שלא לסמוך על שום הסכם, אלא רק על צה"ל שיוצב בשטח "הפלשתיני". האם הוא חושב ברצינות, שלכך יימצא 'פרטנר' ערבי? כשכל הקונספט של מדינה פלשתינית נראה היום כל-כך מופרך, מדוע מתפלאים על דני דנון שבסך-הכל ניסה לטעון שראש הממשלה שלנו לא איבד את שפיותו?