מילת המפתח של השנה, התקופה, העידן, הוא שיוויון. שיוויון מגדרי, שיוויון עדתי, שיוויון מגזרי, שיוויון לאומי, שיוויון תרבותי, שיוויון מעמדי, שיוויון הזדמנויות. ועידת הנשיא כולה נושאת את רוממות השיוויון בגרונה. הנה הנשיא
שמעון פרס: "ארץ שיש בה רוב נבחר, והמיעוטים בה זכויותיהם מלאות ושוות. ארץ שיש בה מקום לדעות שונות, אבל אין בה ואסור שיהיה בה מקום לאפליה כלשהי - לא דתית, לא לאומית, לא מגדרית". השיוויון הוא אבן הבוחן של הדמוקרטיה הישראלית, וכל החורג מן השיוויון, כל הדוגל בהעדפה כלשהי לטובת הרוב היהודי בארץ ישראל, מיד סופג קיתונות של רותחין, ומוקע בראש חוצות כפשיסט הראוי לתלייה (ראו את התגובות להצעת החוק של ח"כ
יריב לוין למתן העדפה מובנית לבוגרי שירות הביטחון).
באחד האמשים האלה ישב אחד מעמודי התווך של הקונסנזוס הלאומי,
ירון לונדון, ושוחח עם אחד הנציגים של ערביי ארץ-ישראל, פלשתיני על-פי הגדרתו, בנושא של חלוקת הארץ. לונדון ניסה להסביר לאורחו מהם החששות של היהודים מפני מדינה רב-לאומית - חילונית, ליברלית ושוויונית, כמאמר האורח - שבה יש לערבים רוב. הבט סביבותינו והכר לי מדינה ערבית אחת שבה זכויות המיעוטים מכובדות, אמר לונדון בזהירות מרובה. האורח ביטל את החששות כלאחר יד באומרו שגם במדינת ישראל אין שיוויון, וזכויות המיעוטים נרמסות. האם אתה יכול להבין את החששות של היהודים ממצב שבו יהפכו למיעוט במדינה שבה לערבים יש רוב? הערבי סירב להבין. לאחר שהגיע למסקנה כי אורחו אינו מתייחס כלל לחששותיו מפני השיוויון, ויתר לונדון ופטר את אורחו בשלום.
בדיונים לקראת הגשת התקציב לאישור הכנסת, הובעה תרעומת גדולה מצד האגף החרדי. הטענה העיקרית היא אפליה נגד הציבור החרדי ובמיוחד נגד הלוז: מימון הישיבות. כאשר "הגיע אלי קיצוץ בתקציב הישיבות, זרקתי אותו ישר לפח", אמר ח"כ
משה גפני. עיקרון השיוויון הוא כיבוד המיעוטים, והמיעוט החרדי הוא מיעוט מופלה לרעה שידרוש את זכויותיו, גם בחוזקה, מזהיר גפני.
בשוודיה נמנעים המורים מללמד על אירועי מלחמת-העולם השנייה, והשואה היהודית בכללם, בבתי ספר מסוימים שבהם יש נוכחות מוגברת של מהגרים מן המזרח התיכון וצפון אפריקה. התואנה היא שאין לכפות על המיעוט את הסיפר התרבותי של הרוב, שכן בכך יישחק עיקרון השיוויון המשווה בין השואה של הערבים מידי הקולוניאליזם ובין שואת העם היהודי באירופה.
שיוויון בכל מחיר
וכך הולך עיקרון השיוויון וומתפשט. אירן דורשת שיוויון בין האומות, ולכן עומדת על זכותה לפתח כוח גרעיני. בשם השיוויון דורשים פקיסטנים החיים בבריטניה להביא אליה את בני משפחותיהם. המסתננים לישראל דורשים זכויות תושב וגישה למערכות הבריאות, וערביי ישראל דורשים הכרה לאומית ומערכת חינוך לאומית ערבית במימונה של מדינת היהודים ללא השפעה על זכויות אזרח. בשם השיוויון דורשים ערביי ישראל את ביטולו של חוק השבות מצד אחד, ואת החלתה של זכות השיבה מצד שני. אבל כשמגיע שיח השיוויון לחקיקת השיוויון בנטל, שם הוא נעצר בחריקת בלמים. כשמגיע שיח השיוויון לזכותו של הרוב לאכוף את החוק, שם הוא פוגש את קיר הברזל.
יש מכנה משותף אחד לכל אותן קבוצות מיעוט הדוגלות בשיח השיוויון. הן עצמן אינן מאמינות בשיוויון. למעשה, המכנה המשותף הוא אמונה בעליונות. החרדים בישראל אינם מאמינים שהם שווים ליהודים אחרים שאינם חרדים. הם מאמינים בכל ליבם בעליונותם על האחרים, בקרבתם היתירה לקדוש ברוך הוא, ולכן - בזכותם המלאה לדרוש מן הרוב הנחות את מימון התחזוקה של עליונות זו. ערביי ישראל אינם מאמינים בשיוויון של לאום היהודי לזה של לאומים אחרים או בשיוויון של הדת היהודית על דתות אחרות. הם מאמינים בכל ליבם בעליונות של האיסלאם על היהדות, בעליונות האומה הערבית על היהודית, ומתוך עליונות זו הם גוזרים את התנהלותם כלפי המדינה. הם שוללים כלל את קיום הלאום היהודי, לכן את זכותו להגדרה עצמית על פיסת ארץ, לכן גם את זכותו להגדיר מי זכאי לחיות באותה פיסת ארץ, לכן את זכותו לחוקק חוקים החלים על אותה ארץ, ולכן את זכותו להגן בחרב על חייו באותה פיסת ארץ. המהגר המוסלמי ללונדון אינו מאמין בעיקרון השיוויון וברוב הדמוקרטי של המדינה או בערך תרבותה של המדינה שקיבלה אותו. הוא מאמין בעליונות היסודית של התרבות שאותה הביא מארץ מוצאו על פני התרבות המקומית, ולכן הוא מאמין בזכותו לרצוח את מי שאינו מסכים עמו, ובזכותו לאנוס כרצונו את בנות התרבות הנחותה.
ובראש דורשי השיוויון האנשים המאיישים את מערכת המשפט-תקשורת-אקדמיה - מיעוט שניכס לעצמו את צמתי המפתח של חברה דמוקרטית. הוא המאמין הקטן ביותר בשיוויון. השיוויון אומנם נקבע על-פי הסכמת הרוב, אך אם הסכמת הרוב אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות השיוויון של אותו מיעוט עליון, אזי היא נקראת פופוליזם ופשיזם. המיעוט השוויוני סולד מדעת הרוב השוויוני. הרוב המכריע של יהודי ישראל תומך במתן העדפה למשרתים על פני המשתמטים. המיעוט השוויוני קובע שזה פאשיזם הפוגע בעיקרון השיוויון. הרוב המכריע של יהודי ישראל תומך בהשבת המסתננים אל מעבר לגבול שדרכו הסתננו. המיעוט השוויוני דורש עבורם הכרה ב"זכויות" פליט. מרבית אזרחי הולנד, ההולנדים, חושבים שעל-פי מבחן התוצאה של איכות החיים של המיעוט ההולנדי שנותר לפליטה בערים ופרברים שבהם המהגרים המוסלמים הם הרוב, די לה להולנד בהגירה מוסלמית. המיעוט השיוויוני מגדיר עמדה זו כפופוליזם של הימין הקיצוני, ומזכיר מיד ימים אפלים של שלטון האידיאולוגיה שדגלה בעליונות הנאצית.
מדוע מציבה את עצמה העילית החברתית בראש דורשי העליונות? כיוון שהיא מאמינה בעליונותה גם על אלה, ומאמינה כי כשיזכו דורשי השיוויון בעליונות, הם יציבו בראשם את העילית שתמכה בהם. זהו כל הסיפור של הקומוניזם. ויש רגליים להערכה, כי העילית השיוויונאית יודעת להצדיק את מיקומה בראש הפירמידה בכל אמצעי האלימות - מלנין ועד לשמאל הישראלי ("בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת" -
עמי איילון).
לפני שמפעילים את עיקרון השיוויון, יש לבדוק אם כל דורשי השיוויון מאמינים בו בעצמם, ומתנהגים בהתאם. בארצנו הקטנטונת כבר ברור כי דורשי השיוויון הקולניים ביותר - השמאל, המוסלמים והחרדים - הם למעשי דורשי עליונות המוכנים לאכוף את עליונותם גם באלימות קיצונית. לכן, יש להביא לידי ביטוי פעיל ומיד את כל מרכיבי השיוויון האמיתי, הוא השיוויון בנטל - שיוויון בנטל הביטחון, שיוויון בנטל המיסים, שיוויון בנטל העבודה, ושיוויון בהגנת העם והארץ - מפני דורשי העליונות למיניהם.
