זו כותרת מאמרו של
אלוף בן, עורך הארץ, שפורסמה ב-3.6.13.
עורך הארץ מבקר ו"מאשים" את צה"ל, מערכת החינוך והפוליטיקאים בהשלטת זיכרון השואה בשיח הציבורי ובקביעת מדיניות החוץ והביטחון של ישראל, שלדעתו זו הסיבה הפוגעת בהשגת השלום!
עורך הארץ מבקר ו"מאשים" שני מפקדים בכירים של צה"ל בכך שהם שותפים פעילים בהשלטת זיכרון השואה בצה"ל, ובשליחת משלחות ("עדים במדים") של אנשי קבע למחנות ההשמדה בפולין.
האם הם פוגעים בשלום?
רא"ל
בני גנץ, ראש המטה הכללי, ואמיר אשל, מפקד חיל האוויר
שניהם בנים לאימהות ניצולות שואה. שניהם מסמלים את הקשר בין השואה לתקומה. שניהם השתתפו בטקסים ובאירועים לזכר השואה באושויץ.
האם הם פוגעים בשלום?
עורך הארץ מבקר ומאשים אותם שהם פועלים להשגת המטרות הבאות:
- "הפיכת המפקד לנאמן ביחידתו ובסביבתו להנחלת זיכרון השואה". (א.ב.)
- "חיזוק תחושת המפקד לצה"ל, למדינת ישראל ולעם היהודי". (א.ב.)
האם המטרות האלה פוגעות בשלום?
דברי רא"ל בני גנץ במצעד החיים 2013 - "למדנו את הלקח. מוכנים להתייצב מול מבקשי רעתנו. אני כמפקדו של צה"ל צועד כאן במצעד החיים של עם ישראל. אני צועד כבנה של אמי מלכה גנץ שאולצה לרוץ במצעד המוות למחנה ברגן בלזץ, שם נרצח אביה. אני צועד כבנו של אבי נחום גנץ ז"ל שהיה פליט בשואה".
האם דבריו פוגעים בשלום?!
דבר האלוף אמיר אשל ממטוסו מעל אושויץ - הדברים שודרו ממטוס, במהלך מטס סמלי והיסטורי של מטוסי חיל האוויר מעל מחנה אושויץ, בטקס זיכרון לקורבנות השואה. מטס גאווה וביטחון. "אנו טייסי חיל האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל".
האם דבריו פוגעים בשלום?!
עורך הארץ איבד את התבונה הנורמטיבית וההיגיון הרציונלי
של הבנת הצו ההיסטורי המחייב את שימור זיכרון השואה
על-פי "ההיגיון" שלו, כפי שנכתב במאמרו, השלטת זיכרון השואה בשיח הציבורי, המדיני והצבאי בחיינו מונעת השגת השלום ! ואילו השכחת זיכרון השואה בחיינו מבטיחה הסיכוי לשלום ?!
האם השכחת השואה תוביל לשלום?!
העורך איבד את ההבנה של הצו ההיסטורי של זיכרון השואה להבטחת חיינו ועתידנו הנובעים מתוכנם של שלטי הזיכרון, המוצבים בשני מחנות ההשמדה בפולין. "גורלנו אזהרה לכם", במחנה מיידנק. "לעולם לא עוד", במחנה טרבלינקה.
כדי למנוע השלטת זיכרון השואה (למען השלום ?!) נצטרך לבצע:
המסקנה, על-פי עורך הארץ, היא שנצטרך לבצע את הפעולות הבאות למען השגת השלום: להפסיק את משלחות הנוער למצעד החיים. להפסיק את משלחות צה"ל לפולין. למנוע את סיפוריהם של אנשי העדות בבתי הספר. לצמצם את נאומיהם של מנהיגי המדינה וצה"ל בנושאי השואה. לבטל ביקורים של ישראלים ואורחים מחו"ל ב"יד ושם". לנטרל את זיכרון השואה, בדיונים ובשיקולים של משרד החוץ ומשרד הביטחון בקבלת ההחלטות.
האם גם דבריה של קצינת חיל הים פוגעים בסיכויי השלום?
לפי "ההיגיון" של עורך הארץ, גם דבריה המרגשים של קצינת חיל הים, שברכה בשם צה"ל את
שמעון פרס ליום הולדתו, פגעה בסיכויי השלום! זאת מאחר שגם היא עסקה בדבריה בזיכרון השואה במשפחתה. גם היא כמו רא"ל בני גנץ והאלוף אמיר אשל עוסקים בהשלטת זיכרון השואה בצה"ל, שלא לרוחו ולדעתו של העורך הארץ.
עורך הארץ טוען במאמרו, "מתי התחלנו לפחד מהשואה" (3.6.13) שהשלום לא ניתן להשגה בגלל השלטת זיכרון השואה בשיח הציבורי, המדיני והצבאי בישראל!
ואולם מאמר המערכת של הארץ בכותרת: "די לשכתוב ההיסטוריה" (19.5.13) תובע בדיוק את ההפך. הארץ ועורכו תובעים מישראל להכיר ולהשליט את הנאכבה הפלשתינית בשיח הציבורי, שהוא התנאי לסיכויי לשלום לדעתם. ה
עיתון מאשים את ישראל ואת מערכת החינוך שלה בשכתוב ההיסטוריה, בהעלמת האסון (הנאכבה) הפלשתיני, בהיווצרות בעיית הפליטים, ובסירוב להכיר בבעיה, שבלעדיה לא יהיה שלום.
זה "ההיגיון" של הארץ ושל עורכו ל"מען השלום"
הם תומכים בהשלטת זיכרון הנאכבה הפלשתינית בחיינו.
אבל מתנגדים להמשך השלטת זיכרון השואה במדינתנו.
לסיכום
כל אדם יהודי וישראלי בר דעת, ראוי שיגיב ויוקיע את
עיתון הארץ ואת עורכו, שלדעתם "השלטת זיכרון השואה" על חיינו פוגע בתהליך השלום ובהשגתו.