מחיאות הכפיים נשמעות למרחוק. העם המצרי לקח את גורלו בידו בשנית אחרי שנה ומחצה. העם המצרי או שמא הצבא?
יש מנת צביעות מכובדת מאוד ביחס המערב כלפי מה שנקרא "לגיטימי". וישראל כלולה בקטגוריה הזו, למרות שהיא
עמוק במזרח, אפילו מנטאלית.
כאשר האינטרסים תואמים - אז הפיכה צבאית, ניפוץ אלילים, ואפילו תלייה בכיכר הם כלים לגיטימיים וכשרים למהדרין. כך היה במקרה של קדאפי למשל.
מורסי נבחר במה שניתן לכנות "בחירות דמוקרטיות". הבחירות הצפויות במצרים - מי יערוב לנו שתהיינה הוגנות יותר?
גם בישראל קרה כבר שהיו למעלה מ-100% מצביעים בקלפיות בכפרים ערביים וביישובים חרדיים. אכן, זהו מקרה קלאסי של מתים הקמים לתחייה... לכן הצביעות כאן חוגגת...
כשמלך פרס היה לצידנו - הכל היה בסדר. כשרצון העם הכריע לטובת חומייני - זה נהיה אסון, למרות שהבחירה ביטאה לחלוטין את רצון העם.
מובארק, ששלט רק בעזרת הצבא - מבחינת ישראל, היה בסדר. מורסי, שנבחר בבחירות - היה לטרף. כך גם יחסנו כלפי החמאס, למרות ששלטונו בעזה כן משקף את רצון העם.
אז שכחתי, האם הדמוקרטיה היא השיטה הלגיטימית היחידה? או שמא רק שיקולי אינטרסים הם הקובעים מהו טוב ומהו רע?
