בתחזיות ובהחלטות עסקיות, במיוחד באלה בהן יש רמה גבוהה של אי וודאות, מתקבלות פעמים רבות ההחלטות רק לאחר בחינת צעדיהם של הפעילים האחרים בשוק. "ההצצה לצדדים" והבדיקה "מה עושים האחרים" משפיעה על התהליכים העסקיים ועלולה לפגוע בתהליך החשיבה הרציונלי והשקול המבוסס כל עובדות.
הדוגמה הקלה ביותר היא הליך קבלת ההחלטות בשוק ההון. ככל שעולה רמת אי הודאות במשק שונות ההחלטות של ועדות ההשקעה ומנהלי התיקים יורדת. החלטות ושינויים בתיק הנכסים כדוגמת שינוי בהרכב התיק או קניית ניירות ספציפית נעשים בו-זמנית באופן דומה אצל וועדות ההשקעה השונות. בדוח בנק ישראל האחרון (2102) נכתב כי "לא ניתן לשלול את אפשרות קיומה של "תופעת העדר" בבחירת אסטרטגיית השקעה ע"י הגופים..... מאחורי תופעה זו עומד הרצון לא לבלוט לרעה" כלומר, הגישה היא אם נרוויח, נרוויח כולנו ואם - נפסיד לפחות לא נהיה לבד. קונפורמיות מושלמת.
הפחד מהחלטה שתוביל לכישלון מתעצם אם מדובר "בכישלון יתום", כישלון שהוא רק אצלי ולא אצל אחרים. משום כך יש נרתעים מקבלי ההחלטות מנקיטת פעולה עצמאית גם אם היא נראית בעיניהם כנכונה. בנק ישראל מתריע כי "הדמיון בין תיקי ההשקעות של הגופים המנהלים עלול לגרום להפיכתם של סיכונים אלו לסיכונים מערכתיים". ההשפעות של הכלל על הפרט בולטות גם בתחזיות עסקיות הן בשוק ההון והן בפרויקטים.
התחזיות נוטות להיות פעמים רבות אופטימיות מידי ולא רציונליות. הכיצד? המטרה מסומנת על-ידי בעלי החזון והעומלים על הצגת התחזיות מישרים קווים ומאמצים את דעת הכלל. יותר מכך, גם אם יש בחברה פרטים המפקפקים בתוצאות החיוביות, הם ימנעו מלהיות אלו השוברים את הרוח החיובית ואולי אף יניחו כי אחרים, במיוחד אלו הבטוחים בעצמם, יודעים טוב יותר. וכך, הדיון בקבוצה והתוצאות המוצגות על-ידי קבוצה קיצוניים יותר מדעתם הממוצעת של הפרטים שבאותה קבוצה. האופטימיות המדבקת צפויה להוביל לתחזיות שגויות שהמשקיעים צריכים להיזהר מפניהם.
אחד התחומים המרתקים לפער בין התחזיות והביצוע הם פרויקטיי התחבורה העצומים (מגה פרויקטים), אשר מבוצעים בידי יזמי הפרויקט הממשלתיים. גם היזמים הציבוריים, אשר אינם מתוגמלים כספית עבור הישגיהם כעמיתיהם בסקטור הפרטי עלולים ללקוט "באופטימיות יתר", אם בגלל שהם מאוהבים אף הם ב"ילד המחונן" שלהם וצופים לו עתיד מזהיר, אם בגלל האמביציה של היזמים הממשלתיים לקדם את הפרויקטים עליהם הם מופקדים ואם בגלל דבקות הצוות באופטימיות הקבוצתית. משום כך, קיימת חשדנות אפריורית של מקבלי ההחלטות (במיוחד במשרד האוצר) הגורמת לבדיקות רגישות ולוקחת בחשבון תרחישי רקע פסימיים מאלה המוצגים לפניהם, לרבות גידול חד מהצפוי בעלויות הפרויקטים ורמת ביקושים קטנה מהצפויה לפרויקט.
וראו זה פלא. דווקא בפרויקטים הללו החשודים בתחזיות יתר מתפרסם, פעם אחר פעם, כי התחזיות היו נמוכות מהיקף השימוש וההכנסות בפועל. כך היה עם חברת "דרך ארץ", זכיינית
כביש חוצה ישראל אשר תשלם תמלוגים גבוהים ב 2102- כתוצאה מעודף פדיון מעבר לתחזית הביקושים. כך קורה עם נוסעי הרכבת הקלה בירושלים אשר מצביעים ברגליהם ונוסעים בה. למרות האתגרים הפוליטיים והביטחוניים ולמרות העיכוב בהשלמת הפרויקט )ועוד טרם התאמת תנועת קווי האוטובוסים בכל צפון ירושלים למודל המתוכנן(. כך קרה בנתיב המהיר לת"א שמספר הנוסעים בו עלה על המצופה ובפרויקטים תחבורתיים נוספים.
הזהירות, השמרנות - לכל אלה תפקיד חשוב בעת קבלת החלטות ובאיזון תהליכי קונפורמיות ועודף אופטימיות. עם זאת, חשוב ואפילו חשוב מאוד שמקבלי החלטות ייקחו בחשבון כי גם התרחישים האופטימיים ביותר עשויים להתממש. כדאי גם לזכור כי לעיתים דווקא גל התלהבות משותף יכול להוביל להצלחת החברה והפרויקט על-אף הקשיים וכנגד הסיכויים.
