הטור של פריצי

הבנק העולמי דירג את ישראל במקום ה-38 במדד עשיית העסקים. לא מעודד, אבל עדין אפשר לקיים כאן כלכלה ולעשות עסקים, בעיקר אם אתה עובד מדינה בכיר לשעבר. בואו נכיר גם את שאר חלקי הדירוג: ברמת הביורוקרטיה של תשלום המיסים אנו במקום ה-81 הגרוע. זה לא כמה מיסים מטילים עליכם, אלא כמה מטרטרים אותכם בניירת, בזימונים וטפסים, כולל הטלת עיקול אוטומטי על חשבונכם בבנק בכל פעם שאיזה טופס לא ניקלט במחשב. ותודה לפקידי השירות הציבורי על שהביאונו למקום הזה, שבו אפילו סטודנט שזכאי להחזר מס מוותר עליו רק כדי לא להתקרב למשרדי רשויות המס. בסעיף נוסך של השגת אישורי בניה, אנו כבר במקום ה-139, לא רחוק מתחתית הרשימה. פה ניכרות תוצאות המאמץ הלאומי המשותף של פקידי מינהל מקרקעי ישראל, יחד עם פקידי הממשלה ולפקידי הרשות המקומית, שכולם מעורבים בתהליך וכל אחד תורם, כמיטב יכולתו וכשרונותיו, את חלקו לחומת הביורוקרטיה. וככה הגענו למקום ה-139 בעולם בהשגת אישורי בניה, כשעכשו ברור למה דירה ממוצעת בארה"ב עולה לאזרח האמריקני 62 משכורת חודשיות, שעה בישראל היא עולה לאזרח הישראלי 132 משכורות. את ההפרש, עלות של כ-70 חודשי משכורות נוספות, אתם יכולים לזקוף לעלות משכורות עשרות הפקידים שתקעו לקבלן את הבניה של הדירה שלכם. אבל בין כל המדדים מסתתר נתון נוסף שראוי לתת ליוצריו את הכבוד: מדד אכיפת החוזים. המדד שקובע באיזו מידה יש לך סיכוי שמה שהבטיחו לך בחוזה וחתמו לך בהסכם יקויים אי פעם. כאן אנו נמצאים כבר במקום ה-94, שברור שזה לא באירופה, גם לא בצפון אמריקה, אלא אי-שם בלב אסיה, בין מדינות שאתה מתקשה לאיית את שמן, לבין מדינות לוחמות במרכז אפריקה, כאלה שאתה מתקשה לזכור מתי נסתיימה בהם ההפיכה הצבאית האחרונה. ועל מיקומנו במדד הזה, רבותי, של אי אכיפת הסכמים וחוזים, אתם מוזמנים לומר תודה לאדונים המנופחים מחשיבות עצמית בבתי המשפט, ובמיוחד לממציא האימרה ש"הכל שפיט". הכל שפיט, הם יודעים הכל, יש להם שיקול דעת והם יודעים מה סביר ומה מידתי ומה לא מידתי ולא סביר ומתי המחוקק טעה בכלל בניסוח החוק והתכוון למשהו אחר, שהם תכף יגלו לנו. רק לשפוט ולפסוק בדיני חוזים, בהסכמים ואכיפתם הם לא יודעים. רק את המשפט האזרחי הרגיל, של חוזה והסכם שיש לפרשם כפי שהם כתובים ולאוכפם, הם לא יודעים. פה אין לכם שום סיכוי שבמדינת ישראל תוכלו לממש הסכם או חוזה כתוב בזמן סביר, או בכלל. ועל תרומתם הבלתי נשכחת למיקומנו במדד הזה, תודה לשופטי ישראל. לא היינו מגיעים לשם בלעדיכם.

לממשלה יש המון תוכניות, עד שהאזרח מן השורה לא יודע אם באמת הגיעו ימות המשיח או שסתם צוחקים עליו. כשהממשלה מחליטה משהו וראש הממשלה בעצמו מבשר זאת להמונים, זה די קשה לאבחן אם זה רציני או עוד פנטזיה שמקורה בעישון פטריות ועשבים. כבר שנים שגם ראש הממשלה וגם ראש עיריית ירושלים מדברים על הבאת 10 מיליון תיירים לשנה. שניהם הזויים. כיום יש לנו בקושי 2.9 מיליון תייירים בשנה, די דומה למספרם מלפני 10 שנים, וחצי מיליון מהם גם בקושי לנים בישראל לילה אחד, מה שבמקרה טוב נחשב לחפוז. לא רק שלא הבאנו תיירים, אלא שהידרדרנו בינתיים למקום ה-133 מתוך 140 המדינות האטרקטיביות לתיירים במחירי התיירות. מסתבר שאנו לא סתם יקרים. אנו פשוט שודדים את התייר. ועדה ממשלתית חשובה הגישה לא מזמן המלצות כיצד להוזיל את עלויות המלונאות הישראלית ובעקבותיה יוזל מחיר הלינה לתייר. נשמע משכנע, אבל איך יודעים אם זה רציני? פשוט קוראים את ההמלצות: הוועדה המליצה על הוזלת הארנונה המוטלת על המלון. גאוני. ראיתם ראש עיר שויתר על ארנונה, ועוד לטובת התייר האלמוני? המלצה קצת בעייתית, אבל ניחא. כך גם ההמלצה להוזיל את עלויות האבטחה המוטלות על המלונאים, שהמשטרה כבר נתבקשה להקל עליהם בנושא. רק מי יקח אחריות למקרה פיגוע, בארץ ועדות החקירה ועריפת הראשים לא ברור, אבל אולי המשטרה תסכים. נותרה לבסוף ההמלצה הכי חשובה: להוזיל למלונאים את עלויות הכשרות. זו היתה, כנראה, דרכה של הוועדה הנכבדה הזו לרמוז לקוראי הדוח שלה שלא צריך לקחת את הדברים באופן אישי, אבל המשקאות שהוגשו לה במלון בו היא קיימה ישיבותיה (לפני עליית המס על האלכוהול) היו מצויינים. המשיח יגיע לארץ 3 פעמים עם קבוצת צליינים רוסים (שלנים כמובן בבית לחם, כי זה זול יותר) לפני שהרבנות בישראל תסכים להוזיל למלונות את עלויות ההשגחה שלה, או לחסוך להם במשגיחים או לותר למלון על ההוצאה דל אירוח משפחת הרב ומשפחות כל צאצאיו בכל שבת וחג. לחסוך בהוצאות על השגחה או לצמצם בתשלום לרבנות? יש המון שטויות שועדות ממשלתיות יכולות לכתוב. אבל זו הפעם הראשונה בישראל שועדה ממשלתית של משרד התיירות הצליחה לכתוב סאיינס פיקשיין: הרבנות תוזיל את עלויות ההשגחה.